The Nostalgia Behind Your Favorite Chinese Food | Vincent Yeow Lim | TED

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

My grandfather was a restaurant owner.

סבא שלי היה בעל מסעדה.

My father was a restaurant owner.

אבי היה בעל מסעדה.

My name is Vincent Yeow Lim.

שמי וינסנט יו לים.

I'm a chef, content creator and restaurant owner.

אני שף, יוצר תוכן ובעל מסעדה.

Owning and running a Chinese restaurant

להיות בעלים של מסעדה סינית ולנהל אותה

is one of the hardest and most valuable things I think you can do.

הוא אחד הדברים הקשים והחשובים ביותר שלדעתי תוכלו לעשות

When we first arrived in Australia, my dad opened a Chinese restaurant.

כשהגענו לראשונה לאוסטרליה, אבא שלי פתח מסעדה סינית.

I would go there every single day to help him out.

הייתי הולך לשם בכל יום כדי לעזור לו.

That was my way to spend time with him.

זו הייתה הדרך שלי לבלות איתו.

And slowly I developed my love for cooking.

ולאט פיתחתי את האהבה שלי לבישול.

At the age of 15,

בגיל 15,

I was able to use a wok to cook and to serve customers.

הצלחתי להשתמש בווק לבשל ולשרת לקוחות.

Now I’m running a 100-seater Chinese restaurant.

עכשיו אני מנהל מסעדה סינית עם 100 מקומות ישיבה.

The hard work that I saw my dad put into Chinese food

העבודה הקשה שראיתי את אבא שלי משקיע באוכל סיני

makes me feel really proud.

גורמת לי להרגיש ממש גאה.

Proud that I was lucky enough to learn from a master.

גאה שהתמזל מזלי ללמוד ממאסטר.

When I tell people that I'm a chef cooking Chinese food,

כשאני מספר לאנשים שאני שף שמבשל אוכל סיני,

I want people to value it the same way that I do.

אני רוצה שאנשים יעריכו את זה כמו שאני מעריך.

So what is the value of Chinese food?

אז מה הערך של האוכל הסיני?

Is it the taste?

האם זה הטעם?

Is it the hard work and the training?

האם זו העבודה הקשה והאימונים?

Or is it the dish's history and the nostalgia it makes us feel?

או שזו ההיסטוריה של המנה והנוסטלגיה שהיא מעוררת בנו?

To me, it is all of those things.

מבחינתי זה כל הדברים האלה.

But being in the restaurant industry,

אבל מלהיות בתעשיית המסעדנות,

I can tell you the most obvious value of food.

אני יכול להגיד לכם מהו הערך הכי ברור של המזון.

And that is the price at which we choose to set it at.

וזה המחיר שבו אנו בוחרים לקבוע לו.

The perception of Chinese food is that it is indulgent,

התפיסה של אוכל סיני היא שהוא מפנק,

yet cheap.

אבל עדיין זול.

But the value of Chinese food is so much more than that.

אבל הערך של אוכל סיני זה הרבה יותר מזה.

There is no formal culinary school to train to be a Chinese chef.

אין בית ספר רשמי לקולינריה שמכשיר להיות שף סיני.

And after the pandemic,

ואחרי המגיפה,

there was a shortage of Chinese chefs in Australia.

היה מחסור של שפים סינים באוסטרליה.

Now the cost of ingredients,

עכשיו עלות המרכיבים,

labor

עבודה

and demand for Chinese food is high.

והביקוש לאוכל סיני הוא גבוה.

The amount of skill required to cook the first dish that I ever learned

כמות המיומנות הנדרשת לבשל את המנה הראשונה שלמדתי אי פעם

doesn't match up to the price.

לא תואמת את המחיר.

The first dish that I ever learned to cook was the fried rice.

המנה הראשונה שלמדתי אי פעם לבשל היה האורז המטוגן.

Fried rice is the easiest dish to cook, but also the hardest dish to get right.

אורז מטוגן הוא המנה הקלה ביותר לבישול, אבל גם המנה שהכי קשה להכין.

I actually wasn't allowed to serve customers

למעשה, אסור היה לי להגיש ללקוחות

until I got this dish right.

עד שידעתי להכין את המנה הזו כמו שצריך.

(Laughter)

(צחוק)

The oil goes into the wok first,

השמן נכנס קודם לווק,

but only when the wok is hot enough.

אבל רק כשהווק חם מספיק.

The egg goes in next.

הביצה נכנסת לאחר מכן.

This creates a nonstick coating

זה יוצר ציפוי נון-סטיק

for when the rice hits the hot wok.

כאשר האורז מגיע לווק החם.

(Stove beeps)

(תנור מצפצף)

From experience, you can tell when the rice is too wet

מניסיון אפשר לדעת כשהאורז רטוב מדי

or if the wok is too hot or too cold.

או אם הווק חם מדי או קר מדי.

All these small factors will create a different end result.

כל הגורמים הקטנים האלה ייצרו תוצאה סופית שונה.

If the rice is too wet, you lose the smoky aromatic flavor.

אם האורז רטוב מדי, מאבדים את הטעם הארומטי המעושן.

But if the rice is too dry,

אבל אם האורז יבש מדי,

you're basically eating pebbles.

אתם בעצם אוכלים חלוקי נחל.

(Laughter)

(צחוק)

Now we add a little bit of yum, yum.

עכשיו נוסיף קצת יאמ, יאמ.

(Laughter)

(צחוק)

Now we add the cooked meats and vegetables.

כעת נוסיף את הבשרים והירקות המבושלים.

I'm tossing it to combine the flavors of the meat and vegetables with the rice.

אני מקפיץ אותו כדי לשלב את הטעמים של הבשר והירקות עם האורז.

Even if we were to remove all the meat and vegetables,

גם אם היינו מסירים את כל הבשר והירקות,

your rice should still have all the flavor.

האורז שלכם עדיין צריך שיהיה לו את כל הטעם.

(Sizzling)

(רחישה)

From years of experience,

מניסיון של שנים,

I can tell you the difference between a good fried rice

אני יכול לומר לכם את ההבדל בין אורז מטוגן טוב

just from the feel and from the smell,

רק מהתחושה ומהריח,

without even having to take a bite.

אפילו בלי צורך לנגוס.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And I thought --

וחשבתי --

I thought that was enough.

חשבתי שזה היה מספיק.

But I realized cooking with one wok was way too slow.

אבל הבנתי שלבשל עם ווק אחד היה איטי מדי.

So I took the knowledge from my dad

אז לקחתי את הידע מאבא שלי

and taught myself the dual wok cooking technique,

ולימדתי את עצמי את טכניקת בישול הווק הכפול,

using two woks to cook two different dishes at the same time.

באמצעות שני ווקים לבישול שתי מנות שונות בו זמנית.

This requires coordination,

זה דורש תיאום,

organization and years of training.

ארגון ושנים של הכשרה.

What makes it harder is the combination of dishes coming up next.

מה שמקשה זה השילוב של המנות הבאות.

They have endless possibilities.

יש להם אינסוף אפשרויות.

Chow mein, sizzling garlic prawns,

צ’או מיין, סרטנים רוחשים בשום,

egg foo young.

ביצה פו יאנג.

When one is cooking, the other is served.

כשאחת מתבשלת, השניה מוגשת.

When the other is cooking, the next is served.

כשהשניה מתבשלת, הבאה מוגשת.

The goal is that no matter the combination,

המטרה היא שלא משנה השילוב,

all the dishes get to the table at the same time.

כל המנות מגיעות לשולחן באותו הזמן.

People expect this in a Chinese restaurant.

אנשים מצפים לזה במסעדה סינית.

People expect variety.

אנשים מצפים למגוון.

In a Western restaurant, you open the menu,

במסעדה מערבית, אתם פותחים את התפריט,

there's 20 items.

יש 20 פריטים.

When I first started, I had 300.

כשהתחלתי לראשונה, היו לי 300.

(Laughter)

(צחוק)

In a Western restaurant,

במסעדה מערבית,

you can often judge the food by the decor,

לעתים קרובות ניתן לשפוט את האוכל לפי העיצוב,

the plating of the dishes

הצילוח,

or even by the number of different forks for each course.

או אפילו לפי מספר המזלגות השונים לכל מנה.

But in a Chinese restaurant, it's a little bit different.

אבל במסעדה סינית, זה קצת שונה.

You can often judge it

לעתים קרובות ניתן לשפוט את זה

by things like the kids sitting on the first table doing their homework.

על ידי דברים כמו הילדים שיושבים סביב השולחן הראשון עושים שיעורי בית.

That's when you know a Chinese restaurant will have amazing food.

אז אתם יודעים שבמסעדה סינית יהיה אוכל מדהים.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I was that kid.

אני הייתי הילד הזה.

(Laughter)

(צחוק)

To a lot of us Chinese immigrants who started our own restaurants,

להרבה מאיתנו המהגרים הסינים שהקמנו מסעדות משלנו,

the restaurant isn't just a business.

המסעדה היא לא רק עסק.

It's a part of our lives.

זה חלק מהחיים שלנו.

We eat almost three meals a day there,

אנחנו אוכלים שם כמעט שלוש ארוחות ביום,

and often we just use our homes as a place to sleep.

ולעתים קרובות אנחנו משתמשים בבתים שלנו רק כמקום לישון בו.

We dedicate our lives to these restaurants and to making delicious food.

אנו מקדישים את חיינו למסעדות הללו ולהכנת אוכל טעים.

In Chinese cooking, we use a lot of strong flavors

בבישול סיני, אנו משתמשים בהרבה טעמים חזקים

like ginger, garlic, chilies

כמו ג‘ינג‘ר, שום, צ’ילי

and even shrimp paste.

ואפילו מחית שרימפס.

The different flavors, I think, are why people like Chinese food,

הטעמים השונים, אני חושב, הם הסיבה שאנשים אוהבים אוכל סיני,

because every bite is different, and you never really get bored.

כי כל ביס הוא שונה, ואתם אף פעם לא באמת משתעממים.

But flavors, flavors are also built with the tools we use.

אבל טעמים, טעמים נבנים גם עם הכלים שאנו משתמשים בהם.

When you use a wok, you get wok hei,

כשאתם משתמשים בווק, אתם מקבלים ווק היי,

known as "breath of the dragon."

המכונה “נשימת הדרקון“.

Wok hei is the reason why noodles and rice always taste better at a restaurant

ווק היי היא הסיבה שאטריות ואורז תמיד טעימים יותר במסעדה

than when you try to cook it at home.

מאשר כשאתם מנסים לבשל אותם בבית.

Wok hei is the combustion of oils in the air

ווק היי הוא הבעירה של שמנים באוויר

that make that smoky aromatic flavor.

שעושים את הטעם הארומטי המעושן הזה.

But wok hei also tastes like nostalgia.

אבל לווק היי יש גם טעם של נוסטלגיה.

Growing up in Malaysia, the kitchens are outside, just like this.

הוא גדל במלזיה, שם המטבחים נמצאים בחוץ, בדיוק ככה.

You can smell every ingredient that goes into the wok.

אפשר להריח כל מרכיב שנכנס לווק.

The air is thick with humidity,

האוויר סמיך מלחות,

and the fragrances of the food, they linger around so much longer.

והריחות של האוכל, נשארים כל כך הרבה יותר זמן.

Those memories, they become nostalgic.

הזיכרונות האלה, הם הופכים לנוסטלגיים.

The sense of home is what I feel when I taste Chinese wok cooking.

תחושת הבית היא מה שאני מרגיש כשאני טועם בישול ווק סיני.

Nostalgia is what makes a good dish taste ten times better

נוסטלגיה היא מה שגורמת למנה טובה להיות בעלת טעם טוב יותר פי עשרה

and that much more valuable.

וזה הרבה יותר בעל ערך.

But the value of Chinese food

אבל הערך של אוכל סיני

is often compared to fast food, quick and cheap.

מושווה לעתים קרובות למזון מהיר, מהיר וזול.

Although we've spent years developing skills to cook faster,

למרות שבילינו שנים בפיתוח מיומנויות לבשל מהר יותר,

Chinese food isn't fast food.

אוכל סיני הוא לא מזון מהיר.

It requires skills, mastery of ingredients and nostalgia.

זה דורש כישורים, שליטה במרכיבים ובנוסטלגיה.

In 2017, my dad passed away.

בשנת 2017, אבא שלי נפטר.

I looked up to him.

נשאתי את עיניי אליו.

He was my best friend.

הוא היה החבר הכי טוב שלי.

When he passed away, I realized --

כשהוא נפטר, הבנתי...

I realized my passion of cooking dishes from my childhood.

הבנתי את התשוקה שלי לבשל מנות מהילדות שלי.

I was working as a chef at an airline’s first class lounge at the time,

עבדתי בזמנו כשף טרקלין מחלקה ראשונה בחברת תעופה

but I didn't have any memories of the dishes I was cooking.

אבל לא היו לי זכרונות מהמנות שבישלתי.

I wanted to feel closer to my dad.

רציתי להרגיש קרוב יותר לאבא שלי.

So I quit.

אז פרשתי.

I dropped out of university on my last semester.

נשרתי מהאוניברסיטה בסמסטר האחרון שלי.

I hopped onto a plane, and I flew over here to Sydney.

קפצתי למטוס, וטסתי לכאן לסידני.

And I took over the restaurant that I own today.

והשתלטתי על המסעדה שבבעלותי היום.

I wanted to record everything that my dad taught me,

רציתי לתעד את כל מה שאבא שלי לימד אותי,

so I shared it on social media.

אז שיתפתי אותו ברשתות החברתיות.

It went viral.

זה הפך ויראלי.

Hundreds of millions of views.

מאות מיליוני צפיות.

A lot of people related to the recipes that I was cooking

הרבה אנשים התחברו למתכונים שבישלתי

because it was what they grew up eating with their parents.

כי זה מה שהם אכלו כשגדלו עם ההורים שלהם.

I remember this one fried rice he made.

אני זוכר את האורז המטוגן הזה שהוא הכין.

I was eight years old at the time.

הייתי אז בן שמונה.

It was the first time I recall my dad stepping into the kitchen cooking.

זו הייתה הפעם הראשונה שנזכרתי באבי נכנס למטבח ומבשל.

He made this fried rice

הוא הכין את האורז המטוגן הזה

with spam, seafood, peas

עם בשר משומר, פירות ים, אפונה

and a little bit of dark soy sauce.

ומעט רוטב סויה כהה.

It was a little bit salty,

זה היה קצת מלוח,

but it was the best fried rice that I've ever had.

אבל זה היה האורז המטוגן הטוב ביותר

I cook and I've always cooked because it was a way to connect to my dad.

שאני מבשל ושבישלתי תמיד כי זו הייתה דרך להתחבר לאבא שלי.

It was something that we shared.

זה היה משהו שחלקנו.

Cooking represents all the hard work and memories that we had,

בישול מייצג את כל העבודה הקשה והזיכרונות שהיו לנו,

learning the art, mastering the skills

ללמוד את האמנות, לשלוט במיומנויות

and understanding the history of Chinese food.

ולהבין את ההיסטוריה של האוכל הסיני.

To me, the value of Chinese food

בעיני, הערך של האוכל הסיני

is so much more than the prices you pay at my restaurant.

הוא הרבה יותר מהמחירים שאתם משלמים במסעדה שלי.

So the next time you visit a Chinese restaurant,

אז בפעם הבאה שאתם מבקרים במסעדה סינית,

just remember.

פשוט תזכרו.

It's not just a plate of fried rice.

זו לא רק צלחת אורז מטוגן.

It's so much more than that.

זה הרבה יותר מזה.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)