The tale of the boy who tricked a tyrant - Paschal Kyiiripuo Kyoore

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

Shock seized the West African Dagara village as word traveled of a new decree.

הלם השתלט על הכפר דגארה במערב אפריקה כשנודע על צו חדש.

Completely disregarding time-honored naming rituals,

תוך התעלמות מוחלטת מטקסי שמות עתיקים,

the tyrannical chief declared that, going forward,

הצהיר הצ’יף הרודן כי מעתה והלאה,

he alone would name the village’s children.

הוא לבדו יתן שם לילדי הכפר.

But an unlikely challenger eventually appeared...

אבל בסופו של דבר הופיע מתמודד לא סביר...

One day, a mother was taking her newborn to the chief’s house to be named

יום אחד, אם לקחה את התינוק שלה לביתו של הצ’יף כדי להיקרא בשם

when her baby asked where they were going from his crib.

כאשר תינוקה שאל לאן הם הולכים מעריסתו.

She told him, and he responded that they could return home

היא אמרה לו, והוא השיב שהם יכולים לחזור הביתה

because he already had a name and it was Yagangnaa,

כי כבר היה לו שם וזה היה יאגנגנאה,

meaning “wiser than the chief.”

כלומר "חכם יותר מהצ'יף".

So, they did just that.

אז, הם עשו בדיוק את זה.

Years later, while hunting lizards near the chief's house,

שנים לאחר מכן, בעת ציד לטאות ליד ביתו של הצ’יף,

a friend called Yagangnaa’s name, which caught the chief’s attention.

חבר קרא בשמו של יאגנגנאה, שתפס את תשומת ליבו של הצ’יף.

He knew he hadn't given any child a name that insulted his own authority.

הוא ידע שלא נתן לאף ילד שם שהעליב את סמכותו שלו.

When he asked Yagangnaa who named him, and the boy replied that he named himself

כששאל את יאגנגנאה מי קרא לו, והנער השיב שהוא קרא לעצמו

the chief grew furious.

הצ'יף זעם.

He committed himself to proving his superiority—

הוא התחייב להוכיח את עליונותו ולהעניש

and punishing Yagangnaa’s family.

את משפחתו של יאגנגנאה.

First, he called on Yagangnaa and gave him a huge basket full of millet and pebbles.

ראשית, הוא קרא ליאגנגנאה ונתן לו סל ענק מלא דוחן וחלוקי נחל.

He told Yagangnaa to have his mother brew “pito,” or millet beer,

הוא אמר ליאגנגנה שאמא שלו תבשל “פיטו“, או בירת דוחן,

by the end of the day, so the chief could entertain his farm workers.

עד סוף היום, כדי שהצ’יף יוכל לבדר את עובדי החווה שלו.

Upon hearing the chief’s orders, Yagangnaa’s mother wept.

לאחר ששמעה את פקודות הצ’יף, אמו של יאגנגנה בכתה.

It was impossible to separate the millet from the pebbles.

אי אפשר היה להפריד בין הדוחן לבין חלוקי הנחל.

And everyone knew it took weeks to make pito:

וכולם ידעו שלוקח שבועות להכין פיטו:

the millet had to be soaked, dried, ground, boiled, then fermented

היה צריך להשרות את הדוחן, לייבש, לטחון, להרתיח ואז להתסיס

in days-long stages.

בשלבים של ימים ארוכים.

So, Yagangnaa decided to retaliate with another insurmountable task.

אז, יאגאנגנאה החליט לנקום עם משימה אחרת שאי אפשר להתגבר עליה.

He sent the chief gourd seeds and asked him to prepare calabash cups

הוא שלח לצ’יף זרעי ראשי דלעת וביקש ממנו להכין כוסות דלעת

that same day to hold the pito his mother was making.

באותו יום כדי להחזיק את הפיטו שאמו מכינה.

The chief would have to wait for the seeds to germinate

הצ’יף יצטרך לחכות שהזרעים ינבטו

and the plants to bear fruit, then harvest, carve, and dry them—

והצמחים ישאו פרי, ואז לקצור, לגלף ולייבש אותם -

the work of an entire farming season all in one day.

העבודה של עונת חקלאות שלמה והכל ביום אחד.

Realizing Yagangnaa was onto him— and one step ahead—

כשהבין שיאגנגנאה עלה עליו - וצעד אחד קדימה -

the chief ordered him to return the millet.

הצ’יף הורה לו להחזיר את הדוחן.

Next, he instructed Yagangnaa to look after his bull

לאחר מכן, הוא הורה ליאגנגנאה לדאוג לשור שלו

until it produced enough cattle to fill his kraal

עד שיפיק מספיק בקר כדי למלא את הקראאל שלו

and pay his sons’ bridewealths.

ולשלם את שכר הכלות של בניו.

Without protesting that he’d need a cow, not a bull, to do this,

מבלי למחות שהוא יצטרך פרה, לא שור, כדי לעשות זאת,

Yagangnaa agreed.

יאגנגנאה הסכים.

The next day, he began cutting dry wood near the chief's house.

למחרת החל לכרות עצים יבשים ליד ביתו של הצ’יף.

When the chief asked what he was doing,

כשהצ'יף שאל מה הוא עושה,

Yagangnaa said he needed wood to cook and warm his house

יאגנגנאה אמר שהוא צריך עצים כדי לבשל ולחמם את ביתו

because his father had just delivered a baby.

מכיוון שאביו בדיוק ילד תינוק.

The chief laughed and said that was impossible,

הצ’יף צחק ואמר שזה בלתי אפשרי,

to which Yagangnaa asked why it should be impossible

ולזה שאל יאגנגנאה מדוע זה בלתי אפשרי

for his father to deliver a child

לאביו ללדת ילד

if the chief thought his bull was going to produce cattle.

אם הצ’יף חשב שהשור שלו הולך לייצר בקר.

One-upped once again, the chief ordered Yagangnaa to return the bull—

הצ’יף שוב, הורה ליאגאנגנאה להחזיר את השור--

and decided to take extreme measures.

והחליט לנקוט בצעדים קיצוניים.

He told Yagangnaa to accompany his son on an errand

הוא אמר ליאגנגנאה ללוות את בנו בשליחות

and provided him a beautiful horse and expensive clothes.

וסיפק לו סוס יפה ובגדים יקרים.

Meanwhile, the chief's own son wore tattered clothing and rode a weak horse.

בינתיים, בנו של הצ'יף לבש בגדים מרופטים ורכב על סוס חלש.

Sensing the chief's new trick brewing,

כשחש את הטריק החדש של הצ’יף מתבשל,

Yagangnaa offered to trade with the chief’s son, who agreed.

הציע יאגנגנאה לסחור עם בנו של הצ’יף, שהסכים.

But the chief had given his men grisly orders.

אבל הצ’יף נתן לאנשיו פקודות מחרידות.

And moments later, a poisoned arrow flew towards the well-dressed boy

ורגעים לאחר מכן, חץ מורעל טס לעבר הילד הלבוש היטב

on the beautiful white horse,

על הסוס הלבן היפה,

striking and killing the chief’s son while Yagangnaa escaped.

הכה והרג את בנו של הצ’יף בזמן שיאגאנגנאה נמלט.

Ever fixated on eliminating Yagangnaa, the defiant boy who named himself,

הצ’יף היה מקובע לחסל את יאגאנגנאה, הילד המתריס שקרא לעצמו בשם,

the chief invited him over for a pito drinking spree.

הזמין אותו למסע שתיית פיטו.

He dug a well and covered it with a cowskin

הוא חפר באר וכיסה אותה בעור פרה

to create a deceitfully decorative seat.

כדי ליצור מושב דקורטיבי מרמה.

But, by now, Yagangnaa knew the chief’s plans,

אבל, עכשיו, יאגנגנאה הכיר את תוכניותיו של הצ’יף,

and dug a tunnel connecting his house with the chief’s well.

וחפר מנהרה המחברת את ביתו לבאר של הצ’יף.

Later, when Yagangnaa arrived and graciously took his seat,

מאוחר יותר, כשהגיע יאגנגנאה והתיישב באדיבות,

he fell into the pit.

הוא נפל לבור.

The chief ordered his wives to pour hot pito into the hole.

הצ’יף הורה לנשותיו לשפוך פיטו חם לתוך החור.

But Yagangnaa swiftly escaped through the tunnel

אבל יאגנגנאה ברח במהירות דרך המנהרה

and asked his mother to collect the pito that soon followed.

וביקש מאמו לאסוף את הפיטו שבא בעקבותיו.

The chief thought he’d finally succeeded—

הצ’יף חשב שהוא סוף סוף הצליח -

until receiving a message from Yagangnaa the next day

עד שקיבל הודעה מיאגנגנאה למחרת

asking to reciprocate the chief’s generosity,

המבקשת להחזיר את נדיבותו של הצ’יף,

inviting him for pito.

והזמין אותו לפיטו.

Realizing that Yagangnaa had outwitted him again,

כשהבין שיאגנגנאה שוב הערים עליו,

the chief conceded.

הצ’יף הודה בכשלונו.

And finally he abolished his decree

ולבסוף הוא ביטל את גזירתו

and returned the power of naming back to his people,

והחזיר את כוח קריאת השמות בחזרה לאנשיו,

where it belonged.

לשם היה שייך.