Making a TED-Ed Lesson: Animation

יצירת שיעור TED-Ed: אנימציה

Transcriber: Andrea McDonough Reviewer: Jessica Ruby

תרגום: Ido Dekkers עריכה: amit geva

Enough mutations can bypass these fail-safes,

מספיק מוטציות יכולות לעקוף את מנגנוני האל כשל האלה,

driving these cells to divide recklessly.

מה שגורם לתאים האלה להתחלק בלי אחריות.

That one rogue cell becomes two,

התא הסורר הבודד הזה הופך לשניים,

then four,

אז ארבע,

then eight.

אז שמונה.

"How do you animate real materials,

"איך אתם מנפישים חומרים אמיתיים,

like brains and nerves and stuff like that?

כמו מוח ועצבים ודברים כאלה?

How do you take something that doesn't move

איך אתם לוקחים משהו שלא זז

and then make it move?"

ואז לגרום לזה לזוז?"

"So, that's actually, we used a method

"אז, לזה למעשה, השתמשנו בשיטה

called stop-motion animation,

שנקראת אנימציית סטופ מושן,

in which you are moving the objects

בה אתם מזיזים עצמים

underneath the camera,

מתחת למצלמה,

each frame, one at a time,

כל פריים, אחד אחרי השני,

and you take a picture

אתם מצלמים תמונה

for each picture that you've created.

עבור כל תמונה שיצרתם.

So, for this, we were watching a lot of videos

אז, בשביל זה, צפינו בהרבה סרטונים

on how cell division works,

על איך חלוקת תאים מתבצעת,

and from that, I created a line-drawn animation

ומזה, יצרתי אנימצית קו

that was my reference animation.

שהיתה היחוס שלי לאנימציה.

And, using the software that we use for stop-motion,

ובשימוש בתוכנה שאנחנו משתמשים לסטופ מושן,

I was actually able to look

הייתי למעשה מסוגלת להביט

at that reference material while shooting

בחומר היחוס ההוא בזמן שצילמתי

so I could kind of arrange underneath the camera

כך שאוכל סוג של לארגן מתחת למצלמה

in order to match my animation

כדי להתאים את האנימציה שלי

as I would follow along.

כשעקבתי אחרי זה.

And we actually shot all of this on a green screen,

ואנחנו למעשה צילמנו את כל זה על מסך ירוק,

and the purpose of using the green screen was,

והמטרה של שימוש במסך ירוק היתה,

for example, in the scene where you see

לדוגמה, בסצנה בה אתם רואים

many cells dividing at one time,

הרבה תאים מתחלקים באותו הזמן,

for me to have actually have to animate each of those cells

בשביל להנפיש כל אחד מהתאים האלה

unanimously dividing at the same time

מתחלקים באותו הזמן

would have been a lot of work

היה צריך הרבה עבודה

that we wouldn't have had time for.

שלא היה לנו זמן בשבילה.

So, the green screen allowed me to do

אז, המסך הירוק איפשר לי לעשות

a couple of cell divisions

מספר חלוקות תאים

that I could then duplicate

שיכולתי לשכפל

in order to show cell division:

כדי להראות חלוקת תאים:

two, then four, then eight."

שניים, אז ארבע, אז שמונה."

"So, you only have to basically actually record it once

"אז, אתם חייבים בעצם להקליט רק פעם אחת

and then you can just duplicate it on the computer."

ואז אתם יכולים פשוט לשכפל את זה במחשב."

"Exactly."

"בדיוק."

"So, it sounds really painstaking.

"אז, זה נשמע מפרך.

How long did it take to, like, record one cell division?"

כמה זמן זה לוקח, כאילו, להקליט חלוקת תא אחת?"

"I think I did in a day, I did a couple of cell divisions.

"אני חושבת שעשיתי את זה ביום, עשיתי כמה חלוקות תאים.

So, sort of a full work day,

אז, סוג של עבודה של יום שלם,

so, probably a couple of hours for one.

אז, כנראה כמה שעות לאחד.

I think, actually, the stuff that took longer was the text.

אני חושבת, למעשה, שהדברים שלקחו יותר זמן היו הטקסט.

We were animating the word, 'growth'.

איירנו את המילה, 'גדילה'.

We were animating it getting smaller and taller and wider.

אנחנו איירנו את זה נעשה קטן יותר וגבוה יותר ורחב יותר.

And for this, I was literally adding one single seed at a time

ולזה, הוספתי מילולית זרע אחד כל פעם

in order to create that animation."

כדי ליצור את האנימציה."

"So, how did you animate the word cancer?"

"אז, איך איירת את המילה סרטן?"

"I actually started with the word cancer written

"אני למעשה התחלתי עם המילה סרטן כתובה

and moved backwards

והתקדמתי אחורנית

and was surgically removing one seed at a time,

והסרתי כירורגית זרע אחד כל פעם,

and then we played that photage backwards

ואז ניגנו את התמונות אחורנית

to make it look like it was appearing.

כדי לגרום לזה להראות כאילו זה מופיע.

We use that trick a lot of times in stop-motion

אנחנו משתמשים בטריק ההוא הרבה יותר פעמים בסטופ מושן

because if you want things to really conform,

מפני שאם אתם רוצים שדברים יתאימו באמת,

any time that you're having things come together

כל פעם שיש לכם דברים שמתחברים

or fall apart,

או מתפרקים,

it usually makes more sense

זה בדרך כלל יותר הגיוני

to start with that together frame

להתחיל עם הפריים המושלם

and work from there,

ולהמשיך משם,

and do the scatter from there,

ולעשות את הפיזור משם,

and then, just play that in reverse.

ואז, פשוט לנגן את זה אחורנית.

It's a little too painstaking.

זה מעט קשה מדי.

Stop-motion is painstaking,

סטופ מושן זה קשה,

it's a labor of love,

זו עבודה של אהבה,

but you have to also be practical

אבל צריך גם להיות פרקטיים

when you have a deadline."

כשאתם עומדים מול מועד הגשה."

"So, there's this technique that you guys use

"אז, זו הטכניקה שאתם משתמשים בה

to make the cells look like they're alive

לגרום לתאים להראות כאילו הם חיים

so they're not just sitting there.

אז הם לא סתם יושבים שם.

That's called shimmering.

זה נקרא לנצנץ.

How does that work exactly?"

איך זה עובד בדיוק?"

"So, in animation, shimmering is usually when you are,

"אז, באנימציה, נצנוץ הוא למעשה כשאתם,

if you're doing drawn animation,

אם אתם נמשכים לאנימציה,

you're drawing that same drawing multiple times

אתם מאיירים את אותו איור כמה פעמים

but with slight variations

אבל עם שינויים קטנים

so that way, you don't have a stagnant, still frame

אז בדרך זו, אין לכם פריימים עומדים, קפואים

under the camera.

מתחת למצלמה.

With the cells, using the seeds and the Nerds,

עם התאים, בשימוש בזרעים והנרדים(סוג של סוכריות),

we had the opportunity to really have a look,

היתה לנו ההזדמנות באמת להביט,

like they were kind of vibrating and pulsating in a way.

כאילו הם היו סוג של רוטטים ופועמים בדרך כלשהי.

And so, those are actually, depending on the cell,

וכך, אלה למעשה, תלוי בתא,

three to five pictures.

שלוש עד חמש תמונות.

With the candy Nerds,

עם סוכריות הנרדים,

I would rearrange their position each time

הייתי מארגנת מחדש את המיקומים כל פעם

so there's actually removing all the colorful Nerds,

אז יש למעשה את הסרת כל הנרדים הצבעוניים,

leaving the purple ones in the center

והשארת הסגולים במרכז

and moving the colorful ones back in

והזזה של הצבעוניים חזרה פנימה

into a different position.

לתנוחה שונה.

But with the seeds,

when the seeds were shimmering,

אבל עם הזרעים,

כשהזרעים מנצנצים,

for that, I would actually

לזה, הייתי למעשה

just very, very, very lightly, like,

ממש ממש מעט, כאילו,

roll my hand over it very slightly

מגלגלת את היד מעל בעדינות

and then make sure none of them

ואז דואגת שאף אחד מהם

fell out of the constraints of the cell,

לא יפול מגבולות התא,

fix the edges,

מתקנת את הקצוות,

and take that picture,

ומצלמת את התמונה הזו,

and just slightly do that again.

ואז בעדינות עושה את זה שוב.

So, it just slightly changes their position

אז, זה פשוט ממש מעט משנה את המיקום שלהם

or rustles them up a little bit

או מנער אותם מעט

so that would cycle over and over.

אז זה חוזר על עצמו שוב ושוב.

And those would play on what animators call threes.

ואלה היו ממשיכים את מה שמאיירים קוראים לו שלשות.

And threes means that each picture

ושלשות אומר שכל תמונה

is on screen for three frames

היא על המסך לשלושה פריימים

at twenty-four frames per second.

בעשרים וארבע פריימים בשנייה.

So, for the shimmers, you were seeing

אז, לנצנוצים, אתם ראיתם

eight different pictures each second of footage."

שמונה תמונות שונות כל שנייה של צילום."

"How much of your sweat and tears

"כמה מהדמעות והזיעה שלכם

are on these Nerds?"

הושקעו בנרדים האלה?"

"I think, actually, to be honest,

"אני חושבת, למעשה, להיות כנה,

the part that was the most perspirational

החלק שהיה הכי מייזע

of using the Nerds for animation

בשימוש בנרדים לאנימציה

was the place where we had to separate them into colors

היה המקום שהיינו צריכים להפריד אותם לצבעים

in order to use them to animate.

כדי להשתמש בהם לאנימציה.

Every time I would put them on the screen to animate,

כל פעם שהייתי שמה אותם על המסך כדי להנפיש,

on the tabletop to animate,

על השולחן כדי להנפיש,

I would have to separate them out

הייתי חייבת להפריד אותם

at the end of the day again.

שוב בסוף היום.

And that was the most frustrating part.

וזה היה החלק הכי מייאש.

And, honestly, up until, like, three weeks ago,

ולהיות כנה, עד, כאילו, לפני שלושה שבועות,

I dropped my purse on the ground

הפלתי את התיק שלי על הרצפה

and, like, lentils came out of my purse and onto the floor.

וכאילו, עדשים נפלו מהתיק שלי לרצפה.

Like, there's, this video will stay with me forever."

כאילו, יש , הסרטון הזה ישאר איתי לתמיד."

"In your bag."

"בתיק שלך."

"In my bag.

"בתיק שלי.

It goes wherever I go."

זה הולך לכל מקום שאני הולכת."