Steven Johnson: How humanity doubled life expectancy in a century | TED

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

לפניכם ניסוי מחשבתי קלאסי

שנועד לשנות את חשיבתכם לחשיבה לטווח ארוך

ויציאה ממעגל החדשות היומי.

Here's a classic thought experiment

וזה עובד כך:

that's designed to trick your brain into thinking long-term

אם עיתון היה יוצא פעם אחת במאה שנה,

and getting out of the daily news cycle.

מה תהיה הכותרת בעמוד הראשון?

And it goes like this:

if a newspaper came out once a century,

“ניצחנו את הנאצים” או “נחתנו על הירח“,

או “יצרנו את האינטרנט“?

what would the front page banner headline be?

לדעתי, זה יהיה סיפור של מספר אחד,

“We defeated the Nazis,” or “landed on the moon,”

אולי המדד הכי בסיסי של ההתקדמות שלנו.

or "built the Internet"?

I would argue that it would be the story of a single number,

תוחלת החיים בלידה

maybe the most elemental measure of progress that we have.

אורך הזמן

שאדם ממוצע יכול לצפות לחיות

במקום נתון ובזמן נתון.

Life expectancy at birth.

לפני מאה שנה, באופן הטוב ביותר שנוכל למדוד,

The length of time

that the average person can expect to live

תוחלת החיים הממוצעת בעולם עמדה בערך באמצע שנות השלושים.

in a given place at a given time.

One hundred years ago, as best as we can measure,

היום היא יותר מ-70.

the average global life expectancy stood somewhere in the mid 30s.

אז במאה אחת,

הכפלנו את תוחלת החיים העולמית.

Today, it's just over 70.

וכדי לתת תחושה של איך זה נראה מבחינה גיאוגרפית

הסתכלו על התמונה הזאת, על המפות האלה.

So in one century,

אלה הם נתונים באדיבות הארגון הגדול,

we doubled global life expectancy.

“העולם שלנו בנתונים” (OWID)

And to give a sense of what this looks like geographically,

זה העולם בשנת 1950.

take a look at this image, these maps.

ובכחול המדינות בהן תוחלת החיים עולה על 70 שנה.

This is data courtesy of the great organization,

Our World in Data.

אתם יכולים לראות שאלו רק חמש מדינות בצפון אירופה. זהו זה.

This is the world in 1950.

And in blue are the countries where life expectancy is more than 70.

ובאדום, המדינות שבהן תוחלת החיים היא מתחת ל-45.

You can see it's just five countries in northern Europe. That's it.

זה כשליש מכדור הארץ.

And in red, these are the countries where life expectancy is below 45.

אז נתקדם מהר להיסטוריה עדכנית יותר.

2015 - בכחול, המדינות בהן תוחלת החיים מעל 70.

It's about a third of the planet.

תראו את כל החיים האלה.

So fast-forward to more recent history.

ובאדום, המדינות בהן היא מתחת ל -45.

2015 -- in blue the countries where life expectancy is above 70.

אין אדום במפה

כי אין מדינות בהן תוחלת החיים היא מתחת ל -45.

Look at all that life.

And in red, the countries where it's below 45.

למעשה, יש מעט מאוד מדינות שבהן היא מתחת ל-60.

זהו הישג יוצא דופן.

There's no red on the map

because there are no countries where life expectancy is below 45.

ולפעמים תשמעו אנשים אומרים

שתוחלת החיים וההתקדמות מסוג זה

In fact, there are very few where it's below 60.

היא למעשה רק אשליה סטטיסטית.

This is an extraordinary achievement.

שהשתפרנו עקב הפחתת תמותת תינוקות,

And you'll sometimes hear people say

that life expectancy and this kind of progress

ושאר החיים שלנו בעצם לא שונים כל כך.

is actually just a statistical illusion.

וזה נכון שתמותת התינוקות הופחתה באופן דרמטי

That we got better at reducing infant mortality,

במהלך מאה השנים האחרונות.

אבל הסיפור הרבה יותר גדול ויותר אינטנסיבי מזה.

but the rest of our lives are actually not all that different.

אם תסתכלו על אינפוגרפיקה מוקדמת זו

And it is true that infant mortality has been dramatically reduced

על ידי הסטטיסטיקאי הוויקטוריאני הגדול

over the last hundred years.

But the story is much richer and more intense than that.

וויליאם פאר,

שמנסה להראות את שיעורי התמותה לפי קבוצת גיל

If you take a look at this early infographic

בלונדון, בתחילת שנות ה -40 של המאה ה -19.

by the great Victorian statistician

אני מוצא משהו הרואי להפליא לגבי התרשים הזה.

William Farr,

which is attempting to show mortality rates by age group

יש כאן אדם ללא מחשבים, ללא אינטרנט, ללא אקסל,

in London in the early 1840s.

I find something incredibly heroic about this chart.

שמנסה לעשות משהו קשה להפליא

וחשוב להפליא.

I mean, here's a guy without computers, without the Internet, without Excel,

הוא מנסה להסתכל על דפוסים רחבים של חיים ומוות בעיר גדולה,

trying to do something that is incredibly hard

מנסה להבין מה קורה.

and incredibly important.

ומה שהתרשים מגלה

He's trying to look at broad patterns in life and death in a great city,

הוא שיש כמות טרגית של מקרי מוות בקרב ילדים,

לא רק תינוקות, אלא גם ילדים בני חמש ובני 10

trying to make sense of what is going on.

שמתים בקצב מדאיג.

And what the chart reveals

אבל כמעט אף אחד לא מגיע ל -85 או 90.

is that there is a tragic amount of death among children,

not just infants, but five-year-olds and 10-year-olds

ויותר ממחצית האוכלוסייה מתה עד גיל 45.

are dying at an alarming rate.

But almost nobody makes it to 85 or 90.

כמה אנשים כאן הם מעל גיל 45?

And more than half of the population is dead by the age of 45.

נכון? וחישבו על זה: חצי מכם לא היו נמצאים כאן.

How many people in this room are older than 45?

אנחנו מדברים על אופטימיות.

זו הצורה הבסיסית ביותר של חדשות טובות.

Right? And think about that: half of you would not be here.

(צחוק)

אתם לא מתים. נכון?

(צחוק)

We talk about optimism.

That is the most fundamental form of good news there is.

אז אני רוצה להדגיש כאן

כי חדשות טובות אלה הן מורכבות.

(Laughter)

You are not dead. Right?

(Laughter)

לפני 100 שנה חיו פחות מ 2 מיליארד בני אדם על כדור הארץ.

So I want to stress here

that this good news is not uncomplicated.

היום יש כמעט שמונה מיליארד.

100 years ago, there were less than two billion people on earth.

וישנו גידול האוכלוסייה הבלתי נשלט הזה.

לא כי אנשים התחילו ללדת עוד תינוקות,

אלא כי אנשים הפסיקו למות והדורות נערמים.

Today there's almost eight billion and counting.

And we have that runaway population growth

not because people started having more babies,

ויש לנו בעיות כמו שינויי אקלים

בגלל מגמות בסיסיות אלו גם כן.

but rather because people stopped dying and the generations stacked up.

אם היינו שומרים על שיעורי התמותה כפי שהיו בשנת 1920,

And we have problems like climate change

לא הייינו מתקרבים לסדר הגודל הזה

של משבר האקלים שאנו מתמודדים איתו כעת

because of these underlying trends as well.

כי פשוט לא היו מספיק אנשים על כדור הארץ

If we had kept mortality rates where they were in 1920,

כדי לפלוט מספיק פחמן לאטמוספירה, דבר שיעשה הבדל משמעותי.

we wouldn't have anywhere near the magnitude

of the climate crisis we're facing now

במובן מוזר, שינוי אקלים

because there simply wouldn't have been enough people on the planet

הוא התוצאה הבלתי צפויה של תיעוש

to emit enough carbon into the atmosphere to make a meaningful difference.

ואריכות ימים מוגברת.

In a weird sense, climate change

אז כל החיים הנוספים האלה הינם ברכה שקללה בצידה,

is the unintended consequence of industrialization

כמו בכל שינוי כה משמעותי.

and increased longevity.

אבל אני רוצה להדגיש שלא רק שעשינו את זה,

So all this extra life is a mixed blessing,

like any change this momentous.

אלא, שהשאלה הכי מענייינת היא איך עשינו את זה.

But I want to stress not just that we did it,

זה מה שהעסיק אותי בצורה מוחלטת בשנים האחרונות,

זו החקירה שעבדתי עליה,

כשאני מנסה להבין מהם המובילים העיקריים

but I think the more interesting question is how we did it.

כשאנו רואים שינוי כה משמעותי.

That's what's been obsessing me over the last years,

מה באמת מניע את השינוי הזה?

that's the investigation I've been on,

ולדעתי אנחנו צריכים לומר,

trying to figure out what are the prime movers

בהתחשב בכל מה שקורה בעולם,

when we see change this momentous.

עלינו לציין,

What is really driving that change?

שאחד מאותם מובילים ראשיים, שיש לזעוק אותם בְּרֹאשׁ חוּצוֹת,

And I think we should say,

given everything that's happening in the world,

הוא חיסונים.

we should point out that, you know,

נכון? הכפלנו --

(תשואות)

one of those prime movers, which we should shout from the rooftops,

כן נכון?

תודה.

is vaccines.

המצאתי חיסונים, אז אני מעריך את זה.

Right? We doubled --

(צחוק)

(Applause)

לאבעבועות שחורות עד לפוליו, שפעת, שחפת, חצבת, וקורונה.

Yes, right?

Thank you.

I did invent vaccines, so I appreciate that.

כלומר, לו חיינו חוגגים את הדברת האבעבועות השחורות

(Laughter)

I mean, for smallpox to polio, influenza, TB and measles, and covid.

באופן בו אנו חוגגים את הנחיתה על הירח,

היו לנו הרבה פחות התנגדויות לחיסונים בעולם כרגע.

I mean, if we celebrated the eradication of smallpox

אבל אני גם חושב שזו טעות

להתמקד באופן בלעדי על צעדת המדע

the way we celebrate the moon landing,

we would have a lot less vaccine hesitancy in the world right now.

ועל סוג האובייקטים המוחשיים,

כמו חיסונים ואנטיביוטיקה או צילומי רנטגן.

But I also think it's a mistake

to focus exclusively on the march of science

וכדי להסביר למה אני מתכוון בזה,

אני חושב שמועיל להסתכל על הסיפור

and the kind of tangible objects,

איך גברנו על אחד האיומים המפחידים ביותר

like vaccines and antibiotics or X-rays.

And to explain what I mean by that,

של המאה ה -19.

I think it's useful to look at the story

חלב.

of how we conquered one of the most terrifying threats

ובכן, אנו חושבים על חלב כעל סוג של סמל בריאות וחיוניות,

of the 19th century.

אבל למעשה, באמצע המאה ה-19,

חלב היה איום בריאותי רציני, במיוחד לילדים.

Milk.

Now, we think of milk as this kind of emblem of health and vitality,

לא היה לנו קירור מכני

וכך היו הרבה בעיות של קלקול.

but in fact, in the middle of the 19th century,

אנשים עלולים היו לחלות בשחפת בגלל חלב.

milk was a serious health threat, particularly to children.

הם מצאו את הפיתרון הזה לעדרי בקר בערים

We had no mechanical refrigeration

ששם הם לא יכלו להאכיל אותם בעשב

and so there was a lot of spoilage problems.

אז הם היו מאכילים אותם בשאריות עיסה ממזקקות וויסקי --

People could get tuberculosis from milk.

במקום בעשב, רעיון מבריק --

They figured out this thing for urban cattle

שהפיק סוג של חלב בגוון כחול

where they couldn't feed them grass

שהיה מאוד מסוכן, ושנקרא חלב סוויל.

so they would feed them slop from whiskey distilleries --

בשנת 1850,

instead of grass, brilliant idea --

יותר ממחצית מכלל מקרי המוות שנרשמו בניו יורק היו של ילדים צעירים,

which produced this kind of blue-tinted milk

that was very dangerous, called swill milk.

רבים מהם מתו מחלב מזוהם.

In 1850,

ואני יודע מה אתם חושבים.

more than half of all the deaths recorded in New York City were young children,

אתם חושבים, “אנחנו יודעים כיצד פתרנו את הבעיה הזו.

פתרנו אותה בעזרת המדע.

many of them killed by contaminated milk.

פתרנו אותה עם כימיה “.

נכון? כלומר, הפתרון כל כך מפורסם.

And look, I know what you're thinking.

You're thinking, "I know how we solved this problem.

הוא נמצא שם מודפס על כל קרטון חלב

בכל חנות מכולת במדינה, נכון?

We solved it with science.

We solved it with chemistry."

פסטור.

Right? I mean, the solution is so famous.

אבל בעצם, סיפור הפסטור הוא מקרה בוחן של גבולות המדע

It's sitting there printed on every carton of milk

in every grocery store in the country, right?

Pasteurization.

כי לואי פסטר יצא עם הטכניקה שלו לעיקור חלב

But actually, the story of pasteurization is a case study in the limits of science

בשנת 1865,

אבל למעשה לא היה לנו חלב מפוסטר כסטנדרט

because Louis Pasteur came up with his technique for sterilizing milk

על מדפי חנויות המכולת האמריקאיות עד 1915,

in 1865,

50 שנה מאוחר יותר.

but we didn't actually have pasteurized milk as a standard

on American grocery stores’ shelves until 1915,

וזה בגלל שהמדע והכימיה בעצמם לא הספיקו

לחולל שינוי משמעותי.

a full 50 years later.

היה גם צורך בשכנוע.

And that's because science and chemistry on its own wasn't enough

היה צריך לשכנע אנשים לשתות חלב מפוסטר,

היה צריך לשכנע את תעשיית החלב לייצר חלב מפוסטר,

to make a meaningful change.

You also needed persuasion.

ולשם כך היה צורך בקבוצת אנשים שונה לגמרי.

You had to convince people to drink pasteurized milk,

היה צורך בעיתונאים חושפי שחיתויות.

you had to convince the dairy industry to make pasteurized milk,

במחוקקים שתומכים בנחישות.

and that took a whole other cast of characters.

הייתה אז תת-תרבות שלמה של פעילי פסטור.

It took muckraking journalists.

אולי הכי פחות סביר היה טייקון של חנות כלבו

It took crusading lawmakers.

בשם נתן שטראוס,

There was a whole subculture of pasteurization activists back then.

שנכנס לאובססיה בנושא הפסטור

והוא מימן את כל מחסני החלב בכל רחבי ניו יורק

Maybe the most unlikely one was a department store magnate

שבהם נמכר חלב מפוסטר במחיר עלות

named Nathan Straus,

who got obsessed with the pasteurization cause

לתושבים בעלי הכנסה נמוכה כדי שיפתחו לזה טעם.

and he funded all these milk depots all around New York City

אז במובן מסוים, הדרך לחשוב על זה היא

where pasteurized milk was sold at cost

שפסטר פתר את הבעיה ברמת הכימיה,

to low-income residents so that they would develop a taste for it.

אבל שטראוס ובני בריתו פתרו את זה ברמה החברתית.

So in a sense, the way to think about it

is that Pasteur solved the problem on the level of chemistry,

וצריך את שתי החזיתות כדי לחולל שינוי בקנה מידה זה.

but Straus and his allies solved it on the level of society.

ויש עוד מוביל ראשי שאנחנו לא מדברים עליו מספיק,

מה שנראה קצת לא סביר בהקשר של חדשנות משבשת,

And you need both fronts to effect change on that scale.

והוא מוסדות בירוקרטיים גדולים.

And there's another prime mover that we don't talk about enough,

which seems a little bit unlikely in the context of disruptive innovation,

ואם זה נראה לכם כסתירה, אני מציע שתעיינו בדפים

and that is large bureaucratic institutions.

של כל קטלוג תרופות מתחילת המאה ה -20.

Now, if that seems contradictory to you, I suggest that you flip through the pages

כלומר, הדברים האלה הם רק “רשימת מכולת” של רעלים קטלניים,

of any pharmaceutical drug catalog from the early 20th century.

אחד אחרי השני:

ארסן, כספית, בלדונה, שלא לדבר על הרואין וקוקאין

I mean, these things are just a laundry list of deadly poisons,

הרבה היסטוריונים רפואיים מאמינים שכלל התרופות

one after another:

arsenic, mercury, belladonna, not to mention all the heroin and cocaine.

היו שליליות נטו מבחינת בריאות האדם

עד ההמצאה של האנטיביוטיקה בשנות הארבעים.

A lot of medical historians believe that all-in pharmaceutical drugs

כך נראו החיים.

ובשנת 1937, היה סטארט-אפ הפארמה של טנסי

were a net negative in terms of human health

until the invention of antibiotics in the 1940s.

שיצא עם הרעיון הזה עבור סירופ שיעול חדש,

That's what life was like.

למעשה, תרופה נגד דלקת גרון, שמיועדת לילדים.

And in 1937, there was this Tennessee pharma startup

באותה תקופה היו תרופות חדשות בשם תרופות סולפה

that hit upon this idea for a new cough syrup,

שהיו מעין מבשרות על האנטיביוטיקה.

a cure for strep throat actually, targeted at children.

אבל הן היו בדרך כלל ארוזות בפורמט הגלולות המגושם הזה,

At the time, there was a new drug called sulfa drugs

שמאוד קשה לילדים לבלוע.

אז כימאי בסטארט-אפ הזה

that were kind of a forerunner of antibiotics.

הגה את הרעיון המבריק של המסת תרופת הסולפה

But they were generally packaged in this bulky pill format,

בדיאתילן גליקול

very difficult for kids to swallow.

So a chemist at this startup

ואז הוספת קצת טעם פטל כדי להפוך אותו לטעים יותר עבור הילדים.

came up with the brilliant idea of dissolving the sulfa drug

נראה כמו רעיון מבריק,

in diethylene glycol

חוץ מזה שדיאתילן גליקול רעיל לבני אדם.

and then adding some raspberry flavoring to make it more palatable for the kids.

זה בעצם נוגד-קיפאון.

Seemed like a brilliant idea,

וכך כמעט מיד, כמה שבועות לאחר מכן,

except that diethylene glycol is toxic to human beings.

היו עשרות מתים ברחבי ארצות הברית

It's basically antifreeze.

מהמרקחת הנוראה הזו,

והדבר המטורף הוא שהוספת דיאתילן גליקול לתרופה שלכם

And so almost immediately, weeks after,

לא היוותה בעיה,

there were dozens of deaths around the United States

בהתחשב בתקנות הקיימות באותו זמן.

from this terrible concoction,

and the crazy thing is that putting diethylene glycol in your medicine

הדבר היחיד שה-FDA באמת התעניינו בו

היה אם אתם אכן רשמתם

was not a problem,

את המרכיבים של השיקוי שלכם על התווית.

given the existing regulations of the day.

אז אם רציתם לכלול חומר אנטיפריז בסירופ השיעול שלכם,

The only thing that the FDA was really interested in

זה בסדר, כל עוד רשמתם את המרכיבים על התווית.

was whether you were actually listing

the ingredients of your potion on the label.

כך נראו אז החיים.

אבל בגלל הטרגדיה הזו, החוקים שונו.

So if you wanted to put antifreeze in your cough syrup,

ובפעם הראשונה, ה-FDA חייבו

go ahead, as long as you list ingredients on the label.

את חברות הפארמה להוכיח שהתרופות שלהן אינן מזיקות לצרכנים,

That's what life was like.

But because of this tragedy, laws were changed.

מה שנראה די ברור, אבל מישהו היה צריך להבין את זה.

And for the first time, the FDA mandated

אז מה שהיינו צריכים באותו שלב לא היה רק סוג של תרופות פלא חדשות.

the pharma companies show that their drugs were not harmful to consumers,

which seems kind of obvious, but somebody had to figure that out.

היינו צריכים מוסדות חדשים.

And so what we needed at that point was not just kind of new miracle drugs.

היינו צריכים חידושים רפואיים,

כמו ניסויים תלת שלביים

וניסויים אקראיים מבוקרים,

We needed new institutions.

וגופים רגולטוריים, כמו ה-FDA,

We needed new medi-innovations,

כדי להפריד את התרופות המזויפות מהדבר האמיתי.

like three phase trials

and randomized controlled experiments,

וסוג כזה של חדשנות מוסדית הולך להיות יותר ויותר חשוב

and regulatory bodies, like the FDA,

to separate out the fake cures from the real thing.

בעשורים הבאים,

And that kind of institutional innovation is going to be increasingly important

כי בכל רחבי העולם כרגע,

ישנם מדענים שממומנים היטב ומעבדות רציניות שעובדות

על ההתמודדות עם בעיית ההזדקנות עצמה.

in the decades to come,

because all around the world right now,

כלומר, כרגע הגבול החיצוני של חיי האדם

there are well-funded scientists and serious labs that are working

הוא היכן שהוא בסביבות 110 ו-115.

on tackling the problem of aging itself.

קשה מאוד לחיות מעבר לזה.

אבל יש מחקר רציני בתחום

I mean, currently the outer boundary of human life

שמצביע על כך שאנחנו נוכל לעבור את הגבול הזה

is somewhere around 110 and 115.

ולחיות עוד עשרות שנים, ואולי אפילו ללא הגבלת זמן.

It's very hard to live past that.

אני לא אומר שזה יקרה, אבל זה על השולחן.

But there is serious research out there

that suggests that we can just blow past that boundary

ואם נעשה את זה,

and live for decades longer, maybe even indefinitely.

זה יהיה השינוי החשוב ביותר בהיסטוריה של המין שלנו,

I'm not saying this is going to happen, but it is on the table.

בתחילה, הוא יגביר באינטנסיביות --

And the thing about it is, if we did do that,

את אי השוויון בתחום הבריאות בעולם

it would be the most momentous change in the history of our species, right?

כי רק אנשים עשירים יוכלו להרשות לעצמם טיפולים אלה בהתחלה.

Initially, it would intensely --

זה יחמיר מאוד את בעיית גידול האוכלוסייה הדוהר שלנו

increase the health inequalities in the world

וזה ישנה מהותית את ההגדרה של קשת חיי האדם.

because people could -- only rich people could afford these treatments originally.

It would greatly exacerbate our runaway population growth problem

וכששואלים אנשים, אם הם חושבים שאנחנו צריכים להתעסק עם אלמותיות,

and it would fundamentally alter the definition of the arc of a human life.

רובם אומרים שלא.

אבל הבעיה היא שאין לנו באופן קולקטיבי

And when you ask people, do you think we should mess around with immortality,

גוף מקבל החלטות שיכול לעזור לנו להיאבק בשינויים כה עצומים.

ordinary people, most of them say no.

But the problem is we don't have collectively

אנחנו כמו ה-FDA ב-1930,

a decision-making body that can help us wrestle with changes this immense.

כמו, קדימה, צאו ויצרו את גלולת האלמוות שלכם.

רק וודאו שהמרכיבים רשומים על התווית.

זה המקום שבו אנחנו נמצאים.

We're like the FDA back in 1930,

אז סוגי החידושים שאנחנו צריכים עומדים להיות ברמת הפיקוח

like, go ahead and make your immortality pill.

Just make sure the ingredients are right on the label.

וקבלת החלטות,

That's where we are.

ואני חושב שנוכל לעשות את החידושים האלה אם נעבוד על זה.

So the kinds of innovations we need are going to be on the level of oversight

עכשיו, כולנו מבינים כי הפרזה רגולטורית היא בעיה.

and decision making,

אז נצטרך להקים גופי קבלת החלטות

and I think we can make these innovations if we if we work at it.

שרגישים הן לסכנות והן לתוצאות הבלתי מכוונות,

Now, we all realize that regulatory overreach is a problem.

אבל יחד עם זה באמת פתוחים לאפשרויות.

So we're going to have to design decision-making bodies

אבל לדעתי, עלינו להתמקד פחות על הארכת חיים לחיים ללא הגבלת זמן

that are both sensitive to the dangers and the unintended consequences,

but also genuinely open to the possibilities.

ויותר על צמצום הפערים שנשארים בתוצאות בריאותיות

But to my mind, we should be focusing less on extending life indefinitely

כאן וברחבי העולם.

כלומר, רק תראו מה עברנו בחיינו בשנה וחצי האחרונות.

and more on reducing the gaps that remain in health outcomes

בממוצע, אמריקאים לבנים איבדו שנה אחת מהחיים הצפויים בשנת 2020,

here and around the world.

I mean, just look at what we've lived through in the past year and a half.

בעיקר הודות לקורונה.

אפרו-אמריקאים איבדו שלוש שנים.

On average, white Americans lost one year of expected life in 2020,

ואנחנו צריכים להתמקד על צמצום הפער

בין מה שאנו מכנים תוחלת בריאות לתוחלת חיים.

thanks largely to covid.

African Americans lost three years.

משך הזמן שאנו מבלים

שהוא ביסודו בבריאות ויכולת מלאה.

And we should be focusing on reducing the gap

אני חושב שכולנו מסכימים שאלו בעיות

between what we call health span and lifespan.

שכדאי לפתור,

The amount of time that we spend

וכרגע עומדים לרשותנו הכלים לפתור אותם.

that is fundamentally healthy and full capacity.

אם המהפכה הגדולה הראשונה בבריאות האדם

I think we all agree that these are problems

that are worth solving

האריכה את תוחלת החיים הממוצעת,

and we have the tools at our disposal right now to solve them.

השניה צריכה להיות על סגירת הפערים.

If the first great revolution in human health

תודה רבה לכם.

was extending the overall average human life,

(תשואות)

the second should be about closing the gaps.

Thank you very much.

(Applause)