The price of a "clean" internet | Hans Block and Moritz Riesewieck

תרגום: Yael Ring עריכה: Sigal Tifferet

[This talk contains mature content]

(הרצאה זו מכילה תוכן למבוגרים)

Moritz Riesewieck: On March 23, 2013,

מוריץ ריזנוויק: ב-23 במרץ 2013

users worldwide discovered in their news feed

גולשים ברחבי העולם גילו בממשק החדשות שלהם

a video of a young girl being raped by an older man.

וידאו של אונס של ילדה צעירה על ידי אדם מבוגר.

Before this video was removed from Facebook,

לפני שהוידאו הזה הוסר מפייסבוק,

it was already shared 16,000 times,

הוא כבר הועבר 16,000 פעמים,

and it was even liked 4,000 times.

ואפילו סימנו לו לייק 4,000 פעמים.

This video went viral and infected the net.

הוידאו הזה הפך להיות ויראלי והדביק את הרשת.

Hans Block: And that was the moment we asked ourselves

הנס בלוק: וזה היה הרגע בו שאלנו את עצמנו

how could something like this get on Facebook?

איך יכול להיות שמשהו כזה יגיע לפייסבוק?

And at the same time, why don't we see such content more often?

ובמקביל, למה לא פוגשים תכנים דומים לעתים יותר קרובות?

After all, there's a lot of revolting material online,

בכל זאת, ישנם הרבה חומרים גועליים ברשת,

but why do we so rarely see such crap on Facebook, Twitter or Google?

אבל למה אנחנו רואים זבל כזה בפייסבוק, טוויטר או גוגל לעתים כל כך רחוקות?

MR: While image-recognition software

מוריץ: בעוד שתוכנות זיהוי תמונות

can identify the outlines of sexual organs,

יכולות לזהות את צורתם של איברי המין,

blood or naked skin in images and videos,

דם או עור חשוף בתמונות וקטעי וידאו,

it has immense difficulties to distinguish pornographic content

הן מתקשות מאוד להבחין בין תוכן פורנוגרפי

from holiday pictures, Adonis statues

ובין תמונות מחופשה, או פסלי אדוניס

or breast-cancer screening campaigns.

או מודעות התומכות בזיהוי מוקדם של סרטן השד.

It can't distinguish Romeo and Juliet dying onstage

הן לא יכולות להבחין בין רומיאו ויוליה מתים על הבמה

from a real knife attack.

לבין תקיפה אמיתית באמצעות סכין.

It can't distinguish satire from propaganda

הן לא יכולות להבחין בין סאטירה לבין תעמולה

or irony from hatred, and so on and so forth.

או בין אירוניה לשנאה וכן הלאה.

Therefore, humans are needed to decide

לכן, יש צורך בבני אדם שיחליטו

which of the suspicious content should be deleted,

איזה תוכן חשוד יש למחוק,

and which should remain.

ואיזה אפשר להשאיר.

Humans whom we know almost nothing about,

בני האדם עליהם אנחנו יודעים מעט מאוד,

because they work in secret.

כיוון שהם עובדים בהיחבא.

They sign nondisclosure agreements,

הם חותמים על הסכמי שתיקה,

which prohibit them from talking and sharing

המונעים מהם לדבר ולחלוק

what they see on their screens and what this work does to them.

את מה שהם רואים על המסכים שלהם ואיך העבודה הזאת משפיעה עליהם.

They are forced to use code words in order to hide who they work for.

הם נאלצים להשתמש במילות קוד כדי להסתיר את שם המעסיקים שלהם.

They are monitored by private security firms

חברות אבטחה פרטיות עוקבות אחריהן

in order to ensure that they don't talk to journalists.

כדי לוודא שהם לא ידברו עם עיתונאים.

And they are threatened by fines in case they speak.

ואם ידברו יקנסו אותם בקנסות.

All of this sounds like a weird crime story,

כל זה נשמע כמו סיפור פשע מוזר,

but it's true.

אבל זה נכון.

These people exist,

האנשים האלה קיימים,

and they are called content moderators.

והם נקראים מסנני תוכן.

HB: We are the directors of the feature documentary film "The Cleaners,"

הנס: אנחנו הבמאים של סרט דוקומנטרי שנקרא "המנקים",

and we would like to take you

ואנחנו רוצים לקחת אתכם

to a world that many of you may not know yet.

לעולם שרבים מכם אולי עדיין לא מכירים.

Here's a short clip of our film.

הנה קטע קצר מתוך הסרט שלנו.

(Music)

(מוזיקה)

(Video) Moderator: I need to be anonymous, because we have a contract signed.

(וידאו) מסנן: אני חייב להיות אנונימי, כי יש לנו חוזה חתום.

We are not allowed to declare whom we are working with.

אסור לנו לספר עבור מי אנחנו עובדים.

The reason why I speak to you

הסיבה בגללה אני מדבר איתכם

is because the world should know that we are here.

היא בגלל שהעולם צריך לדעת שאנחנו קיימים.

There is somebody who is checking the social media.

יש מישהו שבודק את המדיה החברתית.

We are doing our best to make this platform

אנחנו עושים את המיטב שביכולתנו כדי להפוך את הפלטפורמה הזאת

safe for all of them.

לבטוחה עבור כולם.

Delete.

מחק.

Ignore.

התעלם.

Delete.

מחק.

Ignore.

התעלם.

Delete.

מחק.

Ignore.

התעלם.

Ignore.

התעלם.

Delete.

מחק.

HB: The so-called content moderators

הנס: מסנני התוכן האלה

don't get their paychecks from Facebook, Twitter or Google themselves,

אינם מקבלים את המשכורת שלהם מפייסבוק, טוויטר או גוגל בעצמם.

but from outsourcing firms around the world

אלא מחברות מיקור-חוץ מסביב לעולם

in order to keep the wages low.

כדי לשמור על משכורות נמוכות.

Tens of thousands of young people

עשרות אלפי צעירים

looking at everything we are not supposed to see.

שרואים את כל מה שאנחנו לא אמורים לראות.

And we are talking about decapitations, mutilations,

ואנחנו מדברים על עריפות ראשים, קטיעת איברים,

executions, necrophilia, torture, child abuse.

הוצאות להורג, נקרופיליה, עינויים, התעללות בילדים.

Thousands of images in one shift --

אלפי תמונות במשמרת אחת --

ignore, delete, day and night.

התעלם, מחק, יום ולילה.

And much of this work is done in Manila,

וחלק גדול מהעבודה הזאת מתרחש במנילה,

where the analog toxic waste from the Western world

אליה הפסולת הרעילה של העולם המערבי

was transported for years by container ships,

הועברה במשך שנים באמצעות אוניות משא,

now the digital waste is dumped there via fiber-optic cable.

ועכשיו הפסולת הדיגיטלית מושלכת שם באמצעות כבלים אופטיים.

And just as the so-called scavengers

ובדיוק כמו ש"מחטטי הזבל", כפי שהם נקראים,

rummage through gigantic tips on the edge of the city,

מחטטים בינות ערימות הענק בשולי העיר,

the content moderators click their way through an endless toxic ocean

ככה גם מסנני התוכן מקליקים בתוך האוקיאנוס הרעיל האינסופי

of images and videos and all manner of intellectual garbage,

של תמונות וקטעי וידאו וכל מיני סוגים של זבל אינטלקטואלי,

so that we don't have to look at it.

כדי שאנחנו לא נצטרך לראות אותו.

MR: But unlike the wounds of the scavengers,

מוריץ: אבל בניגוד לפצעיהם של מחטטי הזבל,

those of the content moderators remain invisible.

אלה של מסנני התוכן הם בלתי נראים.

Full of shocking and disturbing content,

מלאים בתוכן מעורר פלצות וחרדה,

these pictures and videos burrow into their memories

התמונות וקטעי הוידאו האלה מתחפרים בזיכרון שלהם

where, at any time, they can have unpredictable effects:

שם, בכל עת, עלולות להיות להם השפעות בלתי צפויות:

eating disorders, loss of libido,

הפרעות אכילה, אובדן החשק המיני,

anxiety disorders, alcoholism,

הפרעות חרדה, אלכוהוליזם,

depression, which can even lead to suicide.

דיכאון, שיכול אפילו להוביל להתאבדות.

The pictures and videos infect them,

התמונות וקטעי הוידאו חודרים אליהם,

and often never let them go again.

ולעיתים קרובות, לעולם לא משתחררים מהם.

If they are unlucky, they develop post-traumatic stress disorders,

אם הם חסרי מזל, הם מפתחים הפרעת דחק פוסט-טראומטית,

like soldiers after war missions.

כמו חיילים אחרי משימות קרב.

In our film, we tell the story of a young man

בסרט שלנו, אנחנו מספרים את סיפורו של גבר צעיר

who had to monitor livestreams of self-mutilations and suicide attempts,

שהיה צריך לסנן שידורים חיים של פציעה עצמית וניסיונות אובדניים,

again and again,

שוב ושוב,

and who eventually committed suicide himself.

עד שלבסוף הוא התאבד בעצמו.

It's not an isolated case, as we've been told.

זהו אינו מקרי בודד, כך נאמר לנו.

This is the price all of us pay

זהו המחיר שכולנו צריכים לשלם

for our so-called clean and safe and "healthy"

עבור מה שנקרא: האווירה נקייה, בטוחה ו"בריאה" לכאורה, במדיה החברתית.

environments on social media.

Never before in the history of mankind

זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית

has it been easier to reach millions of people around the globe

שכל כך קל להגיע למיליוני אנשים ברחבי העולם

in a few seconds.

בשניות בודדות.

What is posted on social media spreads so quickly,

מה שמועלה למדיה החברתית מתפשט כל כך מהר,

becomes viral and excites the minds of people all around the globe.

הופך לויראלי ומרגש אנשים בכל רחבי העולם.

Before it is deleted,

לפני שמוחקים אותו,

it is often already too late.

זה לרוב כבר מאוחר מדי.

Millions of people have already been infected

מיליוני אנשים כבר הודבקו

with hatred and anger,

בשנאה וכעס,

and they either become active online,

ואו שהם הופכים להיות פעילים ברשת,

by spreading or amplifying hatred,

באמצעות הפצת והגברת השנאה,

or they take to the streets and take up arms.

או שהם יוצאים לרחובות באמצעות כלי נשק.

HB: Therefore, an army of content moderators

הנס: לכן, צבא של מסנני תוכן

sit in front of a screen to avoid new collateral damage.

היושבים מול המסך כדי למנוע נזק קולקטיבי חדש.

And they are deciding, as soon as possible,

והם מחליטים במהירות האפשרית,

whether the content stays on the platform -- ignore;

אם התוכן נשאר בפלטפורמה - התעלם;

or disappears -- delete.

או שהוא נעלם - מחק.

But not every decision is as clear

אבל לא כל החלטה היא קלה

as the decision about a child-abuse video.

כמו ההחלטה לגבי הוידאו של אונס הילדה.

What about controversial content, ambivalent content,

מה לגבי תוכן בעייתי, תוכן אמיבוונלטי,

uploaded by civil rights activists or citizen journalists?

שמועלה על ידי פעילי זכויות אדם או עיתונאים אזרחיים?

The content moderators often decide on such cases

מסנני התוכן לרוב מחליטים במקרים כאלה

at the same speed as the [clear] cases.

באותו המהירות של המקרים ה"קלים".

MR: We will show you a video now,

מוריץ: נציג בפניכם קטע וידאו

and we would like to ask you to decide:

והיינו רוצים שתחליטו:

Would you delete it,

האם הייתם מוחקים אותו,

or would you not delete it?

או לא?

(Video) (Air strike sounds)

(וידאו) (קולות של תקיפת אוויר)

(Explosion)

(הפצצה)

(People speaking in Arabic)

(אנשים מדברים בערבית)

MR: Yeah, we did some blurring for you.

מוריץ: כן, טשטשנו קצת את התמונה עבורכם.

A child would potentially be dangerously disturbed

ילד שיצפה בזה יושפע קשות

and extremely frightened by such content.

ויפחד מאוד מתוכן שכזה.

So, you rather delete it?

אז, האם הייתם מחליטים למחוק אותו?

But what if this video could help investigate the war crimes in Syria?

אבל מה אם הוידאו הזה יעזור לחקור את פשעי המלחמה בסוריה?

What if nobody would have heard about this air strike,

מה היה קורה אם אף אחד לא היה שומע על מתקפת האוויר הזו,

because Facebook, YouTube, Twitter would have decided to take it down?

כיוון שפייסבוק, יוטיוב וטוויטר היו מחליטים להוריד אותו?

Airwars, a nongovernmental organization based in London,

Airwars, ארגון לא ממשלתי שבסיסו בלונדון,

tries to find those videos as quickly as possible

מנסה למצוא את סרטי הוידאו האלה במהירות האפשרית

whenever they are uploaded to social media,

בכל פעם שהם מועלים למדיה החברתית,

in order to archive them.

כדי לאסוף אותם.

Because they know, sooner or later,

כי הם יודעים, שבמוקדם או מאוחר,

Facebook, YouTube, Twitter would take such content down.

פייסבוק, יוטיוב וטוויטר יורידו תוכן שכזה.

People armed with their mobile phones

אנשים באמצעות מכשירי הסלולר שלהם

can make visible what journalists often do not have access to.

יכולים לחשוף מה שלרוב לעיתונאים אין גישה אליו.

Civil rights groups often do not have any better option

לקבוצות זכויות אדם לרוב אין אופציה טובה יותר

to quickly make their recordings accessible to a large audience

כדי להפיץ את ההקלטות שלהם לקהל רחב כמה שיותר מהר

than by uploading them to social media.

מאשר להעלות אותם למדיה החברתית.

Wasn't this the empowering potential the World Wide Web should have?

אין זה הביטוי הרצוי של הפוטנציאל העצום הגלום ברשת האינטרנט?

Weren't these the dreams

האין זה מימוש החזון אותו חלמו

people in its early stages had about the World Wide Web?

אנשים בשלבים המוקדמים של רשת האינטרנט?

Can't pictures and videos like these

האם תמונות וסרטוני וידאו כאלה לא יכולים

persuade people who have become insensitive to facts

לשכנע אנשים שהפכו לאדישים לעובדות

to rethink?

לחשוב שנית?

HB: But instead, everything that might be disturbing is deleted.

הנס: אבל במקום, כל מה שיכול להיות בעייתי, נמחק.

And there's a general shift in society.

וישנה תזוזה כללית בחברה.

Media, for example, more and more often use trigger warnings

המדיה לדוגמא, משתמשת באזהרות גירוי לעתים יותר ויותר קרובות

at the top of articles

לפני שהיא מציגה כתבות

which some people may perceive as offensive or troubling.

שחלק מהאנשים יפרשו אותן כפוגעניות ובעייתיות.

Or more and more students at universities in the United States

או יותר ויותר סטודנטים באוניברסיטאות בארה"ב

demand the banishment of antique classics

דורשים את הסרתן של יצירות קלאסיקות עתיקות

which depict sexual violence or assault from the curriculum.

המציגות אלימות מינית או פיזית מתכנית הלימודים.

But how far should we go with that?

אבל עד להיכן ניתן להמשיך עם זה?

Physical integrity is guaranteed as a human right

השלמות הפיזית של האדם מובטחת כזכות אנושית

in constitutions worldwide.

בחוקות ברחבי העולם.

In the Charter of Fundamental Rights of the European Union,

בצ'רטר של זכויות האדם של האיחוד האירופאי,

this right expressly applies to mental integrity.

זכות זו מתייחסת באופן ברור גם לשלמות המנטלית.

But even if the potentially traumatic effect

אבל אפילו אם קשה לחזות את

of images and videos is hard to predict,

ההשפעות הטראומטיות הפוטנציאליות של תמונות וסרטוני וידאו,

do we want to become so cautious

האם אנחנו עדיין רוצים להיות כל כך זהירים

that we risk losing social awareness of injustice?

שנסתכן באבדן המודעות החברתית לאי צדק?

So what to do?

אז מה ניתן לעשות?

Mark Zuckerberg recently stated that in the future,

מארק צוקרברג הצהיר לאחרונה שבעתיד,

the users, we, or almost everybody,

המשתמשים, אנחנו, או כמעט כולם,

will decide individually

נחליט באופן עצמאי

what they would like to see on the platform,

מה היינו רוצים לראות בפלטפורמה,

by personal filter settings.

באמצעות הגדרות סינון אישיות.

So everyone could easily claim to remain undisturbed

כך שכולם יוכלו בקלות לטעון שהם לא חשופים

by images of war or other violent conflicts, like ...

לתמונות של מלחמה וקונפליקטים אלימים אחרים כמו...

MR: I'm the type of guy who doesn't mind seeing breasts

מוריץ: אני מסוג הבחור שלא אכפת לו לראות חזה חשוף של בחורה

and I'm very interested in global warming,

ואני מאוד מתעניין בהתחממות הגלובלית,

but I don't like war so much.

אבל אני לא אוהב מלחמות כל כך.

HB: Yeah, I'm more the opposite,

הנס: כן, אני די הפוך,

I have zero interest in naked breasts or naked bodies at all.

אין לי שום עניין בחזה חשוף או כל גוף חשוף בכלל.

But why not guns? I like guns, yes.

אבל למה לא רובים? אני אוהב רובים!!

MR: Come on, if we don't share a similar social consciousness,

מוריץ: באמת, אם לא נחלוק מודעות חברתית דומה

how shall we discuss social problems?

איך נוכל לדון בבעיות חברתיות?

How shall we call people to action?

איך נוכל לעורר אנשים לפעולה?

Even more isolated bubbles would emerge.

בועות אפילו מבודדות יותר יופיעו.

One of the central questions is: "How, in the future,

אחת השאלות המרכזיות היא: "איך, בעתיד,

freedom of expression will be weighed against the people's need for protection."

חופש הביטוי יוכל לעמוד מול הצורך של אנשים בהגנה".

It's a matter of principle.

זהו עניין עקרוני.

Do we want to design an either open or closed society

האם אנחנו רוצים לתכנן חברה פתוחה או סגורה

for the digital space?

במרחב הדיגיטלי?

At the heart of the matter is "freedom versus security."

בלב העניין עומדת שאלת "חירות מול ביטחון".

Facebook has always wanted to be a "healthy" platform.

פייסבוק תמיד רצתה להיות פלטפורמה "בריאה",

Above all, users should feel safe and secure.

מעל לכל, המשתמשים צריכים להרגיש בטוחים.

It's the same choice of words

אלו אותם המילים בהם השתמשו

the content moderators in the Philippines used

מסנני התוכן בפיליפינים

in a lot of our interviews.

בהרבה מהראיונות שעשינו איתם.

(Video) The world that we are living in right now,

(וידא) העולם בו אנו חיים כרגע,

I believe, is not really healthy.

אני מאמין, איננו ממש בריא.

(Music)

(מוזיקה)

In this world, there is really an evil who exists.

בעולם הזה, יש רוע אמיתי שקיים.

(Music)

(מוזיקה)

We need to watch for it.

אנחנו צריכים להיזהר מפניו.

(Music)

(מוזיקה)

We need to control it -- good or bad.

אנחנו צריכים לשלוט בו - לטוב ולרע.

(Music)

(מוזיקה)

[Look up, Young man! --God]

[תסתכל למעלה, בחור! - אלוהים]

MR: For the young content moderators in the strictly Catholic Philippines,

מוריץ: עבור מסנני התוכן הצעירים בתרבות הפיליפינית הקתולית האדוקה,

this is linked to a Christian mission.

עבודה זו זהה למשימה נוצרית.

To counter the sins of the world

לעצור את חטאי העולם

which spread across the web.

המתפשטים ברחבי הרשת.

"Cleanliness is next to godliness,"

"הניקיון הוא אלוהי",

is a saying everybody in the Philippines knows.

הוא ביטוי שכולם בפיליפינים מכירים.

HB: And others motivate themselves

הנס: והמוטיבציה של אחרים נובעת

by comparing themselves with their president, Rodrigo Duterte.

מההשוואה בינם ובין הנשיא שלהם, רודריגו דוטרטה.

He has been ruling the Philippines since 2016,

הוא מכהן בפיליפינים מאז 2016,

and he won the election with the promise: "I will clean up."

והוא זכה בבחירות עם ההבטחה: "אני אנקה".

And what that means is eliminating all kinds of problems

והמשמעות של הבטחה זו היא ביטול של כל מיני בעיות

by literally killing people on the streets

באמצעות הרג של אנשים ברחובות

who are supposed to be criminals, whatever that means.

שאמורים להיות פושעים, מה שזה לא יהיה.

And since he was elected,

ומאז שנבחר,

an estimated 20,000 people have been killed.

מעריכים שכ-20,000 איש נהרגו.

And one moderator in our film says,

ומסנן אחד בסרט שלנו אומר:

"What Duterte does on the streets,

"מה שדוטרטה עושה ברחובות,

I do for the internet."

אני עושה באינטרנט".

And here they are, our self-proclaimed superheroes,

והנה הם, גיבורי העל בעיני עצמם,

who enforce law and order in our digital world.

שאוכפים את החוק והסדר בעולם הדיגיטלי שלנו.

They clean up, they polish everything clean,

הם מנקים הכל, דואגים שהכל יהיה מצוחצח,

they free us from everything evil.

משחררים אותנו מכל רע.

Tasks formerly reserved to state authorities

משימות שבעבר היו שמורות לרשויות המדינה

have been taken over by college graduates in their early 20s,

הועברו לאחריותם של בוגרי מכללות בשנות העשרים המוקדמות שלהם,

equipped with three- to five-day training --

המצוידים בהכשרה של שלושה עד חמישה ימי הכשרה --

this is the qualification --

זאת הדרישה --

who work on nothing less than the world's rescue.

העובדים בהצלת העולם, לא פחות.

MR: National sovereignties have been outsourced to private companies,

מוריץ: הריבונות הלאומית עוברת מיקור חוץ לחברות פרטיות,

and they pass on their responsibilities to third parties.

והן מעבירות את האחריות לצד שלישי.

It's an outsourcing of the outsourcing of the outsourcing,

זהו מיקור חוץ של מיקור חוץ של מיקור חוץ,

which takes place.

שמתרחש.

With social networks,

ברשתות חברתיות,

we are dealing with a completely new infrastructure,

אנחנו מתעסקים בתשתית חדשה לחלוטין,

with its own mechanisms,

בעלת מבנה משלה,

its own logic of action

צורת פעולה משלה

and therefore, also, its own new dangers,

ולכן, גם, סכנות חדשות משלה,

which had not yet existed in the predigitalized public sphere.

שלא היו קיימות בסביבה הציבורית שלפני התקופה הדיגיטלית.

HB: When Mark Zuckerberg was at the US Congress

הנס: כשמארק צוקרברג היה בקונגרס האמריקאי

or at the European Parliament,

או בפרלמנט האירופאי,

he was confronted with all kinds of critics.

הוא התמודד מול ביקורות מסוגים שונים.

And his reaction was always the same:

והתגובה שלו תמיד זהה:

"We will fix that,

"אנחנו נטפל בזה,

and I will follow up on that with my team."

ואני אעקוב אחר הנושא הזה עם הצוות שלי".

But such a debate shouldn't be held in back rooms of Facebook,

אבל דיון מסוג זה לא צריך להתקיים בחדרים האחוריים של פייסבוק,

Twitter or Google --

טוויטר או גוגל --

such a debate should be openly discussed in new, cosmopolitan parliaments,

דיון שכזה צריך להתקיים במרחב הפתוח, בפרלמנטים חדשים, קוסמופוליטיים,

in new institutions that reflect the diversity of people

במוסדות חדשים המשקפים את מגוון האנשים

contributing to a utopian project of a global network.

התורמים לפרויקט האוטופי של רשת גלובלית.

And while it may seem impossible to consider the values

וזה אולי נראה בלתי אפשרי לכלול את ערכיהם

of users worldwide,

של משתמשים ברחבי העולם,

it's worth believing

שווה להאמין

that there's more that connects us than separates us.

שיש יותר המחבר בינינו לבין זה המפריד.

MR: Yeah, at a time when populism is gaining strength,

מוריץ: בזמן בו פופוליזם מתעצם,

it becomes popular to justify the symptoms,

זה נהיה פופולרי להצדיק את הסימפטומים,

to eradicate them,

לחסל אותם,

to make them invisible.

להפוך אותם לבלתי נראים.

This ideology is spreading worldwide,

האידיאולוגיה הזו מתפשטת בכל רחבי העולם,

analog as well as digital,

האנלוגי והדיגיטלי,

and it's our duty to stop it

ומחובתנו לעצור אותה

before it's too late.

לפני שיהיה מאוחר מדי.

The question of freedom and democracy

לא יתכן שבשאלת החירות והדמוקרטיה

must not only have these two options.

יהיו רק שתי האפשרויות האלה:

HB: Delete.

מחק

MR: Or ignore.

או התעלם.

HB: Thank you very much.

הנס: תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)