Richard Thompson Ford: A tailored history of who wears what -- and why | TED

Transcriber:

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

בשנת 1565, אדם בשם ריצ’רד וולווין נעצר בלונדון

על לבישת מה שהרשויות תיארו

In 1565, a man named Richard Walweyn was arrested in London

כזוג של “טראנק הוז

מפלצתיים ושערורתיים“.

for wearing what the authorities described

(צחוק)

as a “very monstrous

לאלה מכם שאין עדיין זוג של כאלה בארון שלכם,

and great outrageous pair of trunk hose.”

“טראנק הוז” הם מכנסיים קצרים ונפוחים,

והם היו שיא אופנת הגברים באנגליה של הרנסנס .

(Laughter)

For those of you who don't already have a pair of these in your closet,

אבל הם היו עלולים להכניס אתכם לצרות.

trunk hose are these puffy trousers,

and they were all the rage in men's fashion in Renaissance England.

המכנסיים של וולווין הוחרמו על ידי הרשויות

והוצגו במקום ציבורי,

But they could get you into trouble.

Walweyn had his pants confiscated by the authorities

כ-, אני מצטט, “דוגמה של טיפשות קיצונית“.

(צחוק)

and exhibited in a public place,

חוקים כאלה לא היו ייחודיים לאנגליה של תקופת טיודור.

as, I quote, "an example of extreme folly."

למעשה, משטרות האופנה עבדו קשה בכל רחבי אירופה

(Laughter)

Laws like this weren't unique to Tudor-era England.

בתקופה זו בהיסטוריה.

באנגליה, צרפת, ספרד

In fact, the fashion police were hard at work all over Europe

ובערים שמעל ומתחת לחצי האי האיטלקי.

הרשויות העבירו חוקים שקבעו מה אנשים יכולים ללבוש,

at this period in history.

In England, France, Spain

לפעמים עשרות פעמים בשנה אחת,

and in cities up and down the Italian peninsula.

על מנת לעמוד בקצב האופנות המתחלפות.

The authorities were passing laws about what people could wear,

בסדר, אני מתאר לעצמי שכולכם חושבים,

sometimes dozens in a single year,

ובכן, זה שיעור היסטוריה מעניין .

in order to keep up with ever changing fashions.

אבל מה זה קשור אלינו היום?

זה כמו הקזת דם או משפט האל.

Now, OK, I imagine you're all thinking,

well, that's an interesting history lesson.

זה לא מסוג הדברים שאנחנו עושים בחברה הנאורה של היום.

But what does it have to do with us today?

That's like bloodletting or trial by ordeal.

אבל בעצם אנחנו כן.

למעשה, אפילו במאה ה-21,

It's not the sort of thing we do in today's enlightened society.

אנשים מאבדים את מקום עבודתם באופן קבוע,

ילדים נשלחים הביתה מבית הספר,

But actually we do.

אנשים מורחקים ממטוסים וסוגים אחרים של תחבורה ציבורית,

In fact, even in the 21st century,

people regularly lose their jobs,

ולפעמים אנשים אפילו נכלאים בגלל מה שהם לובשים.

kids are sent home from school,

people are kept off airplanes and other types of public transportation,

כמה דוגמאות.

בשנת 2015, תלמידת תיכון בקנטאקי בשם סטפני דאן

and sometimes people are even jailed for what they're wearing.

נשלחה הביתה מבית הספר

A couple of examples.

בגלל לבישת חלק עליון חושפני באופן שערורייתי

In 2015, a high school student in Kentucky named Stephanie Dunn

שחשף את עצמות הבריח שלה.

ובשנת 2012,

was sent home from school

for wearing a scandalously revealing top

שופט באלבמה דן מישהו לכלא

that revealed her collarbones.

כי לבש מכנסיים נפולים.

And in 2012,

an Alabama judge sentenced someone to jail

“אתה מזלזל בבית המשפט” השופט אמר,

“כי הראית את הישבן שלך בבית המשפט.”

for wearing sagging pants.

"You are in contempt of court," the judge said,

אני פרופסור למשפטים, ואני עוסק בנושאים של זכויות אזרחיות

"because you showed your butt in court."

וצדק גזעי ושוויון מגדרי.

ובמהלך הקריירה שלי,

I’m a law professor, and I work on questions of civil rights

הופתעתי מכמות המחלוקות המשפטיות

שמתייחסות למה שאנשים לובשים.

and racial justice and gender equity.

And over the course of my career,

וכל התביעות האלה על לבוש וקודי לבוש גרמו לי לחשוב

I've been surprised at just how many legal disputes

involve what people are wearing.

שקורה עוד הרבה עם הלבוש שלנו

And all of these lawsuits over dress and dress codes got me thinking

מאשר רק הצהרה אופנתית.

אז החלטתי לבדוק את היסטוריית הכללים והחוקים סביב בגדים

that there's a lot more going on with our attire

than just making a fashion statement.

בנסיון להבין מה באמת מונח על הכף.

So I decided to look into the history of rules and laws around clothing

והמחקר שלי לקח אותי כל הדרך חזרה לימי הביניים המאוחרים.

גיליתי שחוקים וכללים מהסוג הזה

to try to figure out what's really at stake.

באמת התחילו עם צמיחת הערים

And my research took me all the way back to the late Middle Ages.

כאשר אנשים זרים החלו להתכנס

והיו צריכים דרך לבחון זה את זה במהירות ובמבט ראשון.

I found that these kinds of laws and rules

really got started with the growth of cities

והאופנה הפכה לסוג של קיצור לקביעת מעמד, זהות ושייכות.

when strangers began to come together

and needed a way to size each other up quickly and on sight.

האליטה השתמשה באופנה

על מנת להצהיר על העליונות החברתית שלה

And fashion became a kind of shorthand for status and identity and belonging.

ועל מעמד ותפקיד גבוהים.

והאדם הממוצע השתמש באופנה

The elite used fashion

כדרך לאתגר את הסמכות או לטפס בסולם החברתי.

in order to assert their social superiority

and high status and position.

And the average person used fashion

אופנה הייתה סוג של תעודה,

as a way to challenge authority or to climb the social ladder.

ולבישת הבגדים הלא נכונים יכלה להיחשב כסוג של הונאה.

למשל, הפטריארך של פירנצה, קוזימו דה מדיצ’י,

Fashion was a type of credential,

אמר פעם, “אפשר ליצור ג’נטלמן משני מטרים של משי אדום.”

and wearing the wrong clothing could be considered a type of fraud.

For instance, the Florentine patriarch, Cosimo de' Medici,

והדאגה הזו לגבי השימוש המרמה באופנה

once said, "One can make a gentleman from two yards of red silk."

הובילה את האליטה לחוקק חוקים שקבעו שרק הם יכולים ללבוש

And this worry about the fraudulent use of fashion

את מלבושי המעמד הגבוה ביותר ואופנות יוקרתיות,

led the elite to pass laws that held that only they could wear

אז דברים כמו תכשיטים, מתכות יקרות, פרוות ומשי אדום

הוגבלו בחוק לאצולה ולמלוכה.

the most high status and luxurious fashions,

so things like jewels, precious metals, fur and red silk

ובמובן מסוים, זה לא כל כך שונה היום.

were restricted by law to the aristocracy and royalty.

גם היום אנחנו משתמשים בביגוד ובאופנה

כדרך לאותת זהות, מעמד ושייכות,

And in a way, it's not all that different today.

בין אם זו אופנת העל היקרה שאולי תמצאו בשדרת מדיסון

Even today, we used clothing and fashion

as a way to signal identity and status and belonging,

או הסגנונות המצועצעים של תרבות רחוב עירונית

אז אולי זה לא מפתיע שגם אנחנו שופטים זה את זה בין השאר

whether it's the expensive high fashions you might find on Madison Avenue

or the edgy styles of an urban street culture.

על סמך מה שאנחנו לובשים.

So maybe it's not surprising that we also judge each other in part

הבעיה היא שאנחנו לא תמיד טובים בזה.

אנחנו עלולים לעשות טעויות חמורות שיכולות להיות להן השלכות אמיתיות.

based on what we're wearing.

The problem is that we're not always very good at it.

אז זה עובד די טוב כשאנחנו מתמודדים עם אנשים שדומים לנו.

We could make serious mistakes that can have real consequences.

אז אני לא רע בהערכת המלתחות של פרופסורים בקולג’,

So it works pretty good when we’re dealing with people who are a lot like ourselves.

עורכי דין, טיפוסים אמנותיים שגרים בערים גדולות.

So I'm not bad at evaluating the wardrobes of college professors,

אבל אנחנו לא כל כך טובים כשזה מגיע להתנהלות עם אנשים

lawyers, artsy types who live in big cities.

מתחומי חיים אחרים.

הנה דוגמה.

But we're not so good when it comes to dealing with people

תלמידה שלי לשעבר,

שהיתה הראשונה במשפחתה ללמוד בקולג’, סיפרה לי את זה.

from other walks of life.

היא קיבלה ראיון עבודה, והיא באמת רצתה את העבודה,

Here's an example.

A former student of mine,

ולכן היא לבשה לראיון את השמלה הכי טובה שלה.

who was the first in her family to attend college, told me this.

She got a job interview, and she really wanted the job,

הבעיה הייתה כשהיא הגיעה לשם,

האנשים האחרים במשרד חשבו שהשמלה שלה נראתה כמו שמלת מסיבה,

and so she wore her very best dress to the interview.

Problem was when she got there,

אז הם חשבו שהיא לבושה כדי ללכת אחר כך למועדונים,

the other people in the office thought her dress looked like a party dress,

מאוחר יותר בערב,

ולא היתה כל כך רצינית לגבי העבודה.

הם קראו לא נכון את לבושה ולכן הם קראו לא נכון את המניעים שלה.

so they thought she was dressed up to go clubbing afterwards,

later in the evening,

בעיה נוספת היא שהרבה מהרעיונות שלנו על מקצועיות

and wasn't that serious about the job.

They misread her clothing and therefore they misread her motivations.

התבססו כאשר קבוצות גדולות של אנשים

הוצאו מהמקצועות.

Another problem is that a lot of our ideas about professionalism

וכתוצאה מכך, לקבוצות האלה קשה יותר

למצוא משהו שנראה מקצועי ומתאים להם.

were established when large groups of people

were excluded from the professions.

רק חישבו על עוגמת הנפש של הילרי קלינטון בעניין חליפות המכנסיים שלה.

And as a consequence, those groups have a harder time

finding something that looks professional and is appropriate for them.

לביל קלינטון מעולם לא היו בעיות כאלה.

ונשים צבעוניות סובלות לעתים קרובות מקודי לבוש וטיפוח

Just think of all the grief Hillary Clinton got about her pantsuits.

Bill Clinton never had those problems.

שהתבססו על מרקם השיער שרווח אצל אנשים לבנים.

And women of color often suffer under dress and grooming codes

אז הרבה קודי לבוש במקום העבודה עדיין אוסרים על צמות ותלתלים,

that were based on the hair texture common to white people.

סגנונות שמתאימים היטב למרקם השיער של האפרו-אמריקאי.

So a lot of workplace dress codes still forbid braids and locks,

ונשים במקומות העבודה האלה עומדות בפני בחירה אכזרית.

styles that are well suited to the texture of African-American's hair.

או שהן צריכות ליישר את השיער שלהם עם כימיקלים קשים

And women in those workplaces face a cruel choice.

או לספר את רובו.

זה פשוט מעליב,

וזה דורש את ההקרבה מסוגים אלה של נשים

They either need to straighten their hair with harsh chemicals

שאנשים אחרים לעולם לא צריכים לעשות על מנת להיחשב מקצועיים.

or cut most of it off.

That’s just insulting,

and it requires the sacrifice of these types of women

ולבסוף, כמה מהרעיונות שלנו לגבי מה שמתאים

that other people never have to make in order to be considered professional.

מבוססים על סטריאוטיפים.

וכך, למשל, הרבה קודי לבוש במקום העבודה

עדיין דורשים מנשים לנעול נעלי עקב.

And finally, some of our ideas about what's appropriate

are based on stereotypes.

ונשים מכל העולם

And so, for instance, a lot of workplace dress codes

התחילו לצאת נגד קודי לבוש מהסוג הזה.

still require women to wear high-heeled shoes.

אז, למשל, אישה בלונדון הפיצה עצומה

נגד קודי לבוש במקום העבודה שדורשים נעלי עקב.

And women from all over the world

have started to push back against these kind of dress codes.

וזה הגיע לפרלמנט.

So, for instance, a woman in London circulated a petition

נשים בפסטיבל קאן

הלכו יחפות כדי למחות כנגד קוד לבוש

against workplace dress codes requiring high heels.

שיחייב אותן לנעול נעלי עקב.

And it got all the way to Parliament.

ונשים ביפן הקימו תנועה חברתית

Women at the Cannes Film Festival

went barefoot in order to protest a dress code

שקיבלה את השם #KuToo.

that would require them to wear high heels.

שזה סוג של קריצה ל-MeToo#,

And women in Japan have actually started a social movement

אבל #KuToo פירושו “נעליים מכאיבות” ביפנית.

that has gotten the name #KuToo.

אז בסדר, בשלב זה, אתם כנראה חושבים,

It's kind of a nod to #MeToo,

but #KuToo means "shoe pain" in Japanese.

אם לא יהיה טוב יותר אם לאף אחד לא יהיה אכפת מכל הדברים האלה?

אתם יודעים, אולי כולנו צריכים להיות כמו מארק צוקרברג,

So, OK, at this point, you're probably thinking,

שפשוט לובש חולצת טריקו אפורה כל יום.

wouldn't it be better if no one cared about any of this stuff?

אבל זה מה שהוא אמר על למה הוא לובש את חולצת הטריקו האפורה הזו.

You know, maybe we should all be like Mark Zuckerberg,

הוא אמר, “אני לא עושה את העבודה שלי

who just wears a gray T-shirt every day.

אם אני מבזבז מהאנרגיה שלי על דברים טיפשיים או חסרי ערך.

But here's what he said about why he wears that gray T-shirt.

He said, "I'm not doing my job

וזו הסיבה שאני לובש חולצת טריקו אפורה כל יום“.

if I spend any of my energy on things that are silly or frivolous.

אז זה לא ממש נשמע כמו מישהו שלא אכפת לו

And that's my reason for wearing a gray T-shirt every day."

מה אנשים לובשים.

במקום זאת, זה נשמע שהוא אומר שאנשים שמתלבשים בצורה אופנתית

So that doesn't quite sound like somebody who doesn't care

הם מטופשים וסתמיים ולא עושים את עבודתם.

about what people are wearing.

Instead, it sounds like he's saying that people who dress fashionably

פתאום החולצה האפורה הזו, אינה עניין של אדישות,

are silly and frivolous and aren't doing their jobs.

היא הפכה לאות של סגולה מוסרית ומוסר עבודה.

וזה פשוט יכול להיות סוג חדש של קוד לבוש.

That gray T-shirt, suddenly not a matter of indifference,

למעשה בזמן שמריסה מאייר המנכ“לית של יאהו,

it's become a signal of moral virtue and the work ethic.

And that can just be a new kind of dress code.

לבשה שמלה אופנתית להפצת מגזין אופנה,

התגובה הייתה קשה.

In fact, on cue, when Marissa Mayer, the CEO of Yahoo!,

פרשן אחד אמר שהיא נראית כאילו היא נופשת ומבלה בחופשה

wore a fashionable dress for a fashion magazine spread,

בזמן שכל האחרים עובדים.

the response was harsh.

One commentator said she looks like she's relaxing and on vacation

אז העמדת פנים שלא אכפת לכם מה אנשים לובשים

while everyone else is doing work.

יכולה להפוך לצורה מעודנת יותר וערמומית של קוד לבוש.

So pretending you don't care about what people wear

ולמעשה, להיפטר מקוד הלבוש הכתוב

can turn into just a more subtle and insidious form of dress code.

לפעמים מוביל לקוד לבוש לא כתוב

שקשה באותה מידה או אולי אפילו יותר מגביל.

And in fact, getting rid of the written dress code

אז, למשל, בנק ההשקעות גולדמן זאקס

sometimes leads to an unwritten dress code

נפטר מקוד הלבוש העסקי בשנת 2019,

that's equally harsh or maybe even more restrictive.

אבל ההנהלה הייתה צריכה להוסיף את זה:

So, for instance, the investment bank Goldman Sachs

“כולנו יודעים מה כן ומה לא מתאים למקום העבודה“.

got rid of its formal business dress code in 2019,

(צחוק)

but the management had to add this:

וכתוצאה מכך, כמה אנשים התחילו לחשוב,

"We all know what is and is not appropriate for the workplace."

“אולי להיפטר מקוד הלבוש זה סוג של מבחן

(Laughter)

שאמור לגלות אנשים שאינם מתמצאים מספיק

And as a consequence, some people started to think,

כדי להבין בעצמם מה מתאים.”

"Maybe getting rid of the dress code is some kind of a test

ולמעשה, הרבה אנשים בבנקאות, אחרי שקודי הלבוש האלה נעלמו,

to smoke out people who aren't savvy enough

to figure out what's appropriate all on their own."

נמשכו לכיוון קוד לבוש חדש לא כתוב

שהיה אחיד באותה מידה, אם לא יותר.

And in fact, a lot of people in banking, after these dress codes went away,

למעשה, יש עמוד אינסטגרם --

gravitated toward a new unwritten dress code

ראיתם את החבר’ה האלה מסתובבים בעיר, נכון?

יש עמוד אינסטגרם על זה שנקרא “מידטאון יוניפורם“.

that was equally, if not more, uniform.

In fact, there's an Instagram page --

אין קוד לבוש,

אבל כולם לובשים בדיוק את אותו דבר

you've seen these guys walking around town, right?

מתוך פחד להיראות כמו מישהו

There's an Instagram page about it called the Midtown Uniform.

שלא יודע מה מתאים או לא מתאים.

There's no dress code,

but everyone's wearing exactly the same thing

אז אתם יודעים,

נסיון להעמיד פנים שלא אכפת לנו מה שאנשים לובשים

out of fear of looking like someone

who doesn't know what is or is not appropriate.

כשאנו עושים זאת באופן כה ברור זו אינה התשובה.

So, you know,

ובואו נודה בזה, לפעמים זה הגיוני

trying to pretend that we don't care about what people wear

להסיק מסקנות ממה שאנשים לובשים.

when we so obviously do isn't the answer.

אבל תגובות הבטן שלנו לעתים קרובות מבוססות על סטריאוטיפים

And let's face it, sometimes it makes sense

to draw conclusions from what people are wearing.

והטיות תת-מודעות

וחוויות מוגבלות או נקודות מבט מוגבלות.

But our gut reactions are often informed by stereotypes

אז בין אם זה כתיבת קוד לבוש או הערכת אדם זר,

and subconscious biases

and limited experiences or limited perspectives.

בואו ננסה כולנו לבדוק את ההטיות שלנו לפני שנתקשר למשטרת האופנה.

So whether it's writing a dress code or evaluating a stranger,

תודה.

(מחיאות כפיים)

let's all try to check our biases before we call the fashion police.

Thanks.

(Applause)