What the World Can Learn From Ukraine’s Fight for Democracy | Olesya Khromeychuk | TED

תרגום: zeeva livshitz

In Ukrainian, the word for a vote is the same as that for a voice: holos.

באוקראינית המילה להצבעה זהה לזו של קול: הולוס.

So to cast your vote for someone is to literally give them your voice.

אז להצביע למישהו זה פשוטו כמשמעו לתת לו את הקול שלכם.

And it makes sense.

וזה הגיוני.

By choosing our political representatives, we lend them our voice.

על ידי בחירת הנציגים הפוליטיים שלנו, אנו נותנים להם את קולנו.

If they misuse it, it can render us voiceless.

אם הם משתמשים בו לרעה, זה יכול לגרום לנו להיות חסרי קול.

But if they use it well, it can amplify our voice,

אבל אם הם משתמשים בו היטב, זה יכול להגביר את הקול שלנו,

making sure that it is heard.

ולוודא שהוא נשמע.

Amplifying the voices of the silenced is at the heart of democracy.

הגברת קולותיהם של המושתקים היא בלב הדמוקרטיה.

Now you might wonder why on Earth this Ukrainian thinks

עכשיו אתם עשויים לתהות מדוע לכל הרוחות האוקראינית הזו חושבת

that she can talk about democracy.

שהיא יכולה לדבר על דמוקרטיה.

As a historian, surely I should know that my country has been locked

כהיסטוריונית, בוודאי עלי לדעת כי ארצי הייתה כלואה

in an empire of one sort or another until recently,

באימפריה מסוג זה או אחר עד לאחרונה,

and has been struggling with corruption and other challenges

והייתה נאבקת בשחיתות ואתגרים אחרים

since it regained independence.

מאז שחזרה לעצמאות.

And you'll be right to wonder that.

ואתם צודקים לתהות על כך.

But I would like to suggest that those are the reasons

אבל אני רוצה להציע שאלו הסיבות

that qualify me to talk about democracy.

שמאפשרות לי לדבר על דמוקרטיה.

In spite of numerous obstacles throughout their history,

למרות מכשולים רבים לאורך ההיסטוריה שלהם,

Ukrainians continued to walk the road to democracy.

האוקראינים המשיכו ללכת בדרך לדמוקרטיה.

In spite of numerous attempts by our rulers,

למרות ניסיונות רבים של שליטינו,

from the Russian tsars to communist dictators, to silence us,

מהצארים הרוסים ועד הדיקטטורים הקומוניסטים, להשתיק אותנו,

we found ways of making our voices heard.

מצאנו דרכים להשמיע את קולנו.

And I'd like to focus on three lessons that we could learn from Ukrainians

ואני רוצה להתמקד בשלושה שיעורים שנוכל ללמוד מהאוקראינים

that can help us strengthen our voices wherever we are in the world:

שיכולים לעזור לנו לחזק את קולותינו בכל מקום בעולם:

perseverance,

התמדה,

unity and vision.

אחדות וחזון.

Let me start with perseverance.

הרשו לי להתחיל בהתמדה.

States that haven’t enjoyed a long history of self-rule

מדינות שלא נהנו מהיסטוריה ארוכה של שלטון עצמי

don't tend to be taken seriously

אינן נוטות להילקח ברצינות

in discussions that are dominated by nations

בדיונים הנשלטים על ידי מדינות

with a long democratic tradition.

בעלות מסורת דמוקרטית ארוכה.

What could a young state possibly contribute

מה יכולה מדינה צעירה לתרום

to a conversation about democracy?

לשיחה על דמוקרטיה?

It's only just learning how to be democratic.

זה רק ללמוד איך להיות דמוקרטי.

When I experienced the sort of dismissal of a Ukrainian voice

כשחוויתי סוג של דחייה של קול אוקראיני

in some international discussions,

בכמה דיונים בינלאומיים,

it reminded me of a situation

זה הזכיר לי מצב

when a young woman's experience is dismissed by a group of older men.

שבו נסיונה של אישה צעירה נדחתה על ידי קבוצה של גברים מבוגרים.

She can't possibly have anything of value to contribute

לא יכול להיות שיש לה דבר כלשהו בעל ערך

to a serious conversation, can she?

כדי לתרום לשיחה רצינית, נכון?

Naturally, I like to challenge that view.

באופן טבעי, אני אוהבת לאתגר את ההשקפה הזו.

Ukraine's history of statelessness

ההיסטוריה של חוסר אזרחות של אוקראינה

demonstrates that living under oppressive regimes,

מוכיחה שחיים תחת משטר דיכוי,

Ukrainians learned the value of freedom.

לימדו את האוקראינים את ערך החופש.

For us, it's not something to be taken for granted.

מבחינתנו, זה לא משהו שיש לקחת כמובן מאליו.

It’s something to be fought for and, once gained, protected.

זה משהו שצריך להילחם למענו, וברגע שהוא מושג, הוא מוגן.

Another legacy of statelessness

מורשת נוספת של חוסר אזרחות

is the fact that we don't have a tradition of revering rulers.

היא העובדה שאין לנו מסורת של הערצה של שליטים.

In fact, we're pretty suspicious of political leaders.

למעשה, אנחנו די חשדניים כלפי מנהיגים פוליטיים.

Those who have tried to hold on to power and flirted with authoritarianism

אלה שניסו להחזיק בשלטון ופלרטטו עם סמכותיות

got a taste of democracy in action.

קיבלו טעימה מהדמוקרטיה בפעולה.

"Democratia," after all, means "people power."

“דמוקרטיה“, אחרי הכל, פירושה “כוח העם“.

Ukrainians take to the streets at least once a decade

האוקראינים יוצאים לרחובות לפחות פעם בעשור

to protect their freedom.

כדי להגן על חירותם.

Many of you might remember the last major protests

רבים מכם אולי זוכרים את ההפגנות הגדולות האחרונות

that took place in Ukraine in 2013-2014.

שהתרחשו באוקראינה בשנים 2013-2014.

They came to be known as the Revolution of Dignity.

הן נודעו כ“מהפכת הכבוד“.

Peaceful protesters came out to the squares all over Ukraine

מפגינים שלווים יצאו לכיכרות בכל רחבי אוקראינה

to demonstrate against corruption and abuse of power

כדי להפגין נגד שחיתות וניצול לרעה של כוח

by the president of the time.

על ידי הנשיא דאז.

One of the iconic figures for those protesters was Taras Shevchenko,

אחת הדמויות האיקוניות של אותם מפגינים היה טאראס שבצ’נקו.

an 19th-century Ukrainian poet

משורר אוקראיני מהמאה ה-19

who is known as the founder of the Ukrainian nation.

הידוע כמייסד האומה האוקראינית.

The poems that he wrote

השירים שכתב

in the subjugated, stateless Ukraine of the 19th century

באוקראינה המשועבדת וחסרת המדינה של המאה ה-19

fueled protesters in 21st-century Ukraine

הניעו מפגינים באוקראינה של המאה ה -21

as they fought to consolidate democracy.

בעת שנלחמו לגיבוש הדמוקרטיה.

One of the first protesters killed by the riot police was Serhiy Nigoyan.

אחד המפגינים הראשונים שנהרגו על ידי משטרת המהומות היה סרהיי ניגויאן.

The last footage of Serhiy from the protests

הצילומים האחרונים של סרהיי מההפגנות

is of him reciting Shevchenko's poem,

הם שהוא מדקלם את שירו של שבצ’נקו,

and the most famous line is: “Boritesia - poborete.”

והשורה המפורסמת ביותר היא: “בוריטזיה - פובורטה“.

“Keep fighting, and you will prevail.”

“תמשיכו להילחם, ואתם תנצחו.”

In other words, persevere.

במילים אחרות, להתמיד.

The Revolution of Dignity ended in the victory of the people.

“מהפכת הכבוד” הסתיימה בניצחון העם.

The corrupt president fled the country,

הנשיא המושחת ברח מהמדינה,

and the nation was able to choose a new leadership

והאומה הצליחה לבחור מנהיגות חדשה

in a free and fair election.

בבחירות חופשיות והוגנות.

The country was en route to consolidating its democratic institutions.

המדינה הייתה בדרך לגיבוש מוסדותיה הדמוקרטיים.

But threatened by people power on its doorstep,

אך מאוימת על ידי כוח אנשים על מפתן דלתה,

the Kremlin started a war against Ukraine in 2014.

הקרמלין החל במלחמה נגד אוקראינה בשנת 2014.

A flourishing democracy next door is a scary thing for an autocrat.

דמוקרטיה פורחת בסמוך היא דבר מפחיד לאוטוקרט.

So Ukrainians continue to persevere to protect their freedom,

אז האוקראינים ממשיכים להתמיד להגן על חירותם,

but now we also have to do so on the battlefield.

אך כעת עלינו לעשות זאת גם בשדה הקרב.

Let me now turn to unity.

הרשו לי כעת לעבור לאחדות.

The protester, Serhiy Nigoyan, was Armenian by ethnicity.

המפגין, סרהיי ניגויאן, היה ארמני לפי מוצאו האתני.

His participation in the Ukrainian nationhood

השתתפותו בלאומיות האוקראינית

was a political choice.

הייתה בחירה פוליטית.

A multiethnic, multicultural, multilingual nation,

אוקראינה, אומה רב-אתנית רב-תרבותית רב-לשונית

Ukraine has been deliberately presented by the Kremlin

הוצגה בכוונה על ידי הקרמלין

and misunderstood by much of the world as divided.

והובנה לא נכון על ידי חלק גדול מהעולם כמחולקת.

In reality, diversity makes this political nation only more united

במציאות, הגיוון הופך את האומה הפוליטית הזו רק למאוחדת יותר

in times of crisis.

בתקופות משבר.

For instance, Crimean Tatars know very well

לדוגמה, הטטרים בקרים יודעים היטב

what it means to suffer from colonization and repression.

מה זה אומר לסבול מקולוניזציה ודיכוי.

They were deported from Crimea, their homeland, in 1944 by Stalin,

הם גורשו מחצי האי קרים, מולדתם, בשנת 1944 על ידי סטאלין,

and have been persecuted

ונרדפו

by the Russian occupying authorities since 2014.

על ידי שלטונות הכיבוש הרוסי מאז 2014.

That is why you will find them fighting in the Ukrainian Armed Forces

לכן תמצאו אותם נלחמים בכוחות המזוינים האוקראינים

for the liberation of all parts of Ukraine,

לשחרור כל חלקי אוקראינה,

alongside Ukrainians of Polish, Jewish,

לצד אוקראינים בעלי רקע פולני, יהודי,

Romanian or any other backgrounds.

רומני או מכל רקע אחר.

Protecting the rights of one group supports the protection of all.

הגנה על זכויותיה של קבוצה אחת תומכת בהגנה על כולם.

Ukrainians have an official Day of Unity.

לאוקראינים יש יום אחדות רשמי.

It is celebrated on January 22.

הוא נחגג ב -22 בינואר.

The date is chosen because on January 22, 1919,

התאריך נבחר מכיוון שב-22 בינואר 1919

Ukrainian lands that had previously been ruled

אדמות אוקראיניות שנשלטו בעבר

by the Habsburgs and the Romanovs

על ידי ההבסבורגים והרומנובים

united into one state through the Treaty of Unity.

התאחדו למדינה אחת באמצעות “חוזה האחדות“.

That state didn't last long,

המצב הזה לא נמשך זמן רב,

but the experience of unity and sovereignty left a powerful legacy.

אך חווית האחדות והריבונות הותירה מורשת עוצמתית.

That is why on January 22, 2022,

לכן ב- 22 בינואר 2022,

just a month before the start of the full-scale invasion,

חודש בלבד לפני תחילת הפלישה בקנה מידה מלא,

when the Russian troops were all around the Ukrainian borders, ready to attack,

כאשר הכוחות הרוסים היו מסביב לגבולות אוקראינה, מוכנים לתקוף,

citizens of Ukraine in different parts of the country

אזרחי אוקראינה באזורים שונים במדינה

formed a human chain

יצרו שרשרת אנושית

in celebration of the past and in defense of the future.

לחגיגת העבר ולהגנה על העתיד.

And this brings me to vision.

וזה מביא אותי לחזון.

The vision of Ukraine as a democratic, united country,

החזון של אוקראינה כמדינה דמוקרטית, מאוחדת,

free of imperial oppression

נקייה מדיכוי אימפריאלי,

has its roots in a time when independence and democracy could only be a dream.

שורשיה בתקופה שבה עצמאות ודמוקרטיה יכולות להיות רק חלום.

But it is people that make dreams come true.

אבל אנשים הם אלה שגורמים לחלומות להתגשם.

I know it.

אני יודעת את זה.

I watched one such dream become a reality.

ראיתי חלום כזה הופך למציאות.

It was on December 1, 1991.

זה היה ב -1 בדצמבר 1991.

I was seven at the time.

הייתי בת שבע באותו זמן.

It was the first taste of democracy for me, but also for my country.

זה היה הטעם הראשון של דמוקרטיה עבורי, אבל גם עבור המדינה שלי.

I was born when Ukraine was still part of the USSR.

נולדתי כשאוקראינה הייתה עדיין חלק מברית המועצות.

I caught the tail end of the crumbling Soviet empire.

תפסתי את קצה הזנב של האימפריה הסובייטית המתפוררת.

They held regular but utterly pointless elections.

הם ערכו בחירות סדירות אך חסרות טעם לחלוטין.

Elections with only one winning candidate.

בחירות עם מועמד מנצח אחד בלבד.

I witnessed the implementation of a social contract that said,

הייתי עדה ליישום חוזה חברתי שאמר,

"we'll pretend to give you a vote and you'll pretend to elect us."

“נעמיד פנים שאנחנו מצביעים לך ואתם תעמידו פנים שאתם בוחרים בנו“.

On December 1, 1991 everything was different.

ב -1 בדצמבר 1991 הכל היה שונה.

No more pretending.

לא עוד העמדת פנים.

This was for real.

זה היה אמיתי.

The nation was being asked to determine its future in a referendum.

האומה התבקשה לקבוע את עתידה במשאל עם.

There was only one question to answer:

הייתה רק שאלה אחת לענות:

"Do you support the act of Declaration of Independence of Ukraine?"

"האם אתה תומך במעשה הכרזת העצמאות של אוקראינה?"

The turnout was 84 percent.

אחוז ההצבעה עמד על 84 אחוזים.

Almost 30 million people.

כמעט 30 מיליון איש.

Over 90 percent of those who voted said yes.

יותר מ -90% מהמצביעים אמרו כן.

The USSR was dissolved a week later.

ברית המועצות התמוססה שבוע לאחר מכן.

Now, if that is not people power, I don't know what is.

עכשיו, אם זה לא כוח של אנשים, אני לא יודעת מה זה.

The experience of witnessing this referendum

לחוויה של להיות עדה למשאל העם הזה

had a profound effect on me.

הייתה השפעה עמוקה עלי.

I remember my entire family

אני זוכרת שכל משפחתי

dressing in our finest traditional embroidered shirts,

התלבשה בחולצות הרקומות המסורתיות הטובות ביותר שלנו,

vyshyvanki,

vyshyvanki,

to go to the polling station.

כדי ללכת לקלפי.

It felt like a holiday. And perhaps it was.

זה הרגיש כמו חג. ואולי זה היה.

Gaining freedom is definitely something worth celebrating.

השגת חופש היא בהחלט משהו ששווה לחגוג.

Generations of Ukrainians before 1991

לדורות של אוקראינים לפני 1991

had a vision of the future for their country,

היה חזון לעתיד של ארצם,

but their voices were silenced.

אך קולם הושתק.

My parents' generation managed to get their voices heard

הדור של ההורים שלי הצליח להשמיע את קולו

and willed that vision into being.

והגשים את החזון הזה.

It is up to my generation and those who come after

זה תלוי בדור שלי ובאלה שיבואו אחריו

to protect that vision of a democratic Ukraine.

להגן על החזון הזה של אוקראינה דמוקרטית.

So the three lessons from Ukraine are simple,

אז שלושת השיעורים מאוקראינה הם פשוטים

and we can turn to them wherever we are facing the fight for democracy.

ואנחנו יכולים לפנות אליהם בכל מקום בו אנו עומדים בפני המאבק למען הדמוקרטיה.

Have a vision of the future that is worth fighting for.

יש לכם חזון לעתיד ששווה להילחם למענו.

Be united in that fight.

תהיו מאוחדים במאבק הזה.

And all you’ll need to succeed will be perseverance.

וכל מה שתצטרכו כדי להצליח יהיה התמדה.

And if there's one thing Ukrainians do know about democracy

ואם יש דבר אחד שהאוקראינים יודעים על דמוקרטיה

is that it's really hard work,

זה שזו עבודה קשה,

but it pays off.

אבל זה משתלם.

Taras Shevchenko, the 19th-century poet I cited at the start of my talk,

טאראס שבצ’נקו, המשורר מהמאה ה-19 שציטטתי בתחילת שיחתי,

was born into serfdom.

נולד לשיעבוד

He had no power, no political voice.

לא היה לו כוח, לא היה לו קול פוליטי.

Eventually he was bought out of serfdom, but his freedom continued to be limited.

בסופו של דבר הוא נקנה מהשיעבוד אך חירותו המשיכה להיות מוגבלת.

As soon as his fiery poetry criticizing Russian imperial oppression

ברגע ששירתו הלוהטת המבקרת את הדיכוי הרוסי

was discovered,

התגלתה,

he was imprisoned, sent to serve in the imperial army

הוא נכלא, נשלח לשרת בצבא הקיסרי

for ten years as a private

במשך עשר שנים כטוראי

and banned from writing.

ונאסר עליו לכתוב.

So he was robbed of his voice for a second time.

אז נשדד ממנו קולו בפעם השנייה.

And yet his poetic voice was so powerful

ובכל זאת קולו הפואטי היה כה חזק

that the verses he wrote

עד שהפסוקים שכתב

not only survived the repression of his times

לא רק שרדו את הדיכוי בתקופתו

but also fueled and sustained the future generations

אלא גם הניעו וקיימו את הדורות הבאים

who fought for and achieved independence.

שנלחמו והשיגו עצמאות.

In September 2022, when the soldiers of the Ukrainian Armed Forces

בספטמבר 2022, כאשר חיילי הכוחות המזוינים האוקראינים

were liberating the city of Balakliya in the Kharkiv region,

שחררו את העיר בלקליה שבאזור חרקוב,

they tore down a billboard poster depicting the Russian flag

הם קרעו כרזת שלט חוצות המתארת את דגל רוסיה

and a slogan which said, "We are one nation with Russia."

וסיסמה שעליה נכתב “אנחנו אומה אחת עם רוסיה“.

It had been put there by the occupying Russian authorities.

היא הושמה שם על ידי השלטונות הרוסים הכובשים.

Underneath that poster was another, predating the occupation.

מתחת לכרזה הזו היתה עוד אחת, שקדמה לכיבוש.

It was a portrait of Taras Shevchenko and the famous lines from his poem:

זה היה דיוקן של טאראס שבצ'נקו והשורות המפורסמות משירו:

“Boritesia - poborete.”

"בוריטסיה - פובורטה".

Keep fighting, and you will prevail.

תמשיכו להילחם, ואתם תנצחו.

Thank you.

תודה לך.

(Applause)

(מחיאות כפיים)