A Case for Color Blindness | Coleman Hughes | TED

תרגום: Naama Lieberman עריכה: zeeva livshitz

I want to do a quick exercise.

אני רוצה לעשות תרגיל זריז.

Close your eyes.

עצמו את העיניים.

I want you to picture your best friend.

אני רוצה שתדמיינו את החבר הכי טוב שלכם.

Think about what specifically you love about them.

חישבו מה בדיוק אתם אוהבים בהם.

What trait makes them them?

אילו תכונות הופכות אותם להיות מי שהם?

Now open your eyes.

עכשיו פקחו את העיניים.

I don't know what each of you came up with,

אני לא יודע על מה כל אחד מכם חשב,

but I'm pretty sure I know what you didn't come up with.

אבל אני די בטוח שאני יודע על מה לא חשבתם.

I’m pretty sure none of you thought,

אני די בטוח שאף אחד מכם לא חשב,

"What makes Jim Jim is the fact that he's six-foot-two and a redhead."

“מה שעושה את ג‘ים לג‘ים זו העובדה שהוא מטר שמונים ושהוא ג‘ינג’י”

I'm guessing you chose their inner qualities,

אני מנחש שבחרתם תכונות פנימיות,

their sense of humor,

חוש ההומור שלהם,

their generosity, their intelligence,

הנדיבות, החכמה,

qualities they would have no matter what they looked like.

תכונות שיהיו להם בלי קשר למראה שלהם.

There's one more quality I'm pretty sure you didn't choose.

יש עוד תכונה אחת שאני די בטוח שלא בחרתם.

Their race.

הגזע שלהם.

Of all the things you could list about somebody,

מכל הדברים שאפשר להגיד על מישהו,

their race is just about the least interesting you can name,

הגזע שלהם הוא בערך הכי פחות מעניין,

right down there with height and hair color.

שם בתחתית הרשימה עם גובה וצבע שיער.

Sure, race can be good source material for jokes at a comedy club,

בטח, גזע יכול להיות חומר טוב לבדיחות במועדון סטנד-אפ,

but in the real world,

אבל בעולם האמתי,

a person's race doesn't tell you whether they're kind or selfish,

הגזע של אנשים לא יגלה לך אם הם אדיבים או אנוכיים,

whether their beliefs are right or wrong,

אם האמונות שלהם נכונות או שגויות,

whether they'll become your best friend or your worst enemy.

אם הם יהפכו להיות החברים הכי טובים שלכם או האויבים הכי גרועים שלכם.

But over the past ten years,

אבל במשך עשר השנים האחרונות,

our societies have become more and more fixated on racial identity.

החברה שלנו הפכה להיות מקובעת יותר ויותר על זהות גזעית.

We've all been invited to reflect on our inner whiteness or inner Blackness,

כולנו הוזמנו להרהר בלבנוּת הפנימית שלנו או בשחורוּת הפנימית שלנו,

as if these racial essences define who we are.

כאילו המהות הגזעית הזאת מגדירה את מי שאנחנו.

Meanwhile, American society has experienced the greatest crisis

בינתיים, החברה האמריקאית חווה את המשבר הגדול ביותר

in race relations in a generation.

ביחסי הגזעים בדורנו.

Gallup has been asking Americans how they feel about race relations,

גאלופ שאל אמריקאים איך הם מרגישים בקשר ליחסים בין הגזעים,

and this chart is the result.

והתרשים הזה מראה את תוצאות הסקר.

So as you can see, between 2001 and 2013,

אז כמו שאתם רואים, בין 2001 ל-2013,

most Americans felt good about race relations.

מרבית האמריקאים הרגישו טוב בקשר ליחסים בין הגזעים.

Then both lines take a nosedive.

ואז שני הקווים צוללים בחדות.

It's no exaggeration to call this one of the greatest crises of our time.

לא יהיה מוגזם לקרוא לזה אחד המשברים החמורים ביותר בימינו.

And clearly we need new ways of thinking about race

ברור שדרושות דרכים חדשות לחשוב על גזע

if we're going to reverse this trend.

כדי להפוך את המגמה הזו.

So today I'm going to offer an old idea,

אז היום אציע רעיון ישן,

but it's an idea that's been widely misunderstood.

אבל זה רעיון שלרוב לא מובן כראוי.

You've probably heard it before, it's called color blindness.

קרוב לוודאי ששמעתם עליו בעבר, זה “עיוורון צבעים“.

What do I mean by color blindness?

למה אני מתכוון כשאני אומר עיוורון צבעים?

After all, we all see race.

אחרי הכול, כולנו רואים גזע.

We can't help it.

אנו לא שולטים בזה.

And what's more, race can influence how we're treated

ומה עוד, הגזע משפיע על היחס שאנחנו מקבלים

and how we treat other people.

ועל איך שאנחנו מתייחסים לאחרים.

So in that sense, nobody is truly colorblind.

אז במובן הזה, אף אחד הוא לא באמת עיוור צבעים.

But to interpret the word colorblind so literally

אבל לפרש את המונח עיוורון צבעים בצורה מילולית כל כך

is to misunderstand it.

הוא חוסר הבנה.

Colorblind is a word like warmhearted.

עיוורון צבעים הוא מונח כמו “לב חם“.

It uses a physical metaphor to capture an abstract idea.

הוא משתמש במטפורה פיזית כדי לתפוס רעיון מופשט.

To call someone warmhearted isn’t to talk about the temperature of their heart

להגיד שלמישהו יש לב חם לא קשור לטמפרטורה של הלב שלהם

but about the kindness of their soul.

אלא לנדיבות של נשמתם.

And similarly, to advocate for color blindness

ובאופן דומה, לתמוך בעיוורון צבעים

is not to pretend you don't notice race.

אין פירושו להעמיד פנים שאתם לא רואים גזע.

It's to support a principle

זה תמיכה בעיקרון

that we should try our best to treat people without regard to race,

שעלינו לעשות את המיטב שביכולתנו להתייחס לאנשים בלי קשר לגזע שלהם,

both in our personal lives and in our public policy.

גם בחיינו האישיים ובמדיניות הציבורית.

And you might be thinking, what's so controversial about that?

ואתם אולי חושבים, למה זה כל כך שנוי במחלוקת?

Well, the fact is the philosophy of color blindness is under attack.

העובדה היא שהרעיון של עיוורון צבעים נמצא תחת מתקפה.

Critics say that it's naive

המבקרים אומרים שזה נאיבי

or that we're not yet ready for it as a society

או שאנחנו עדיין לא מוכנים לזה כחברה

or even that it's white supremacy in disguise.

או אפילו שזו עליונות לבנה במסווה.

And many people agree with these feelings.

ואנשים רבים מסכימים עם התחושות האלה.

For example, a few years ago,

לדוגמה, לפני מספר שנים,

a young adult fantasy author came under pressure

סופרת שכותבת פנטסיה לנוער הייתה תחת לחץ

to halt the release of her new book.

לעצור את פרסום ספרה החדש.

Why?

למה?

Because the marketing blurb for the book went like this:

כי התקציר השיווקי של הספר היה משהו כזה:

"In a world where the princess is the monster,

“בעולם שבו הנסיכה היא המפלצת,

oppression is blind to skin color,

הדיכוי עיוור לצבע העור,

and good and evil exist in shades of gray ..."

וטוב ורע מתקיימים בגוונים של אפור...”

Now that one sentence clause

המשפט היחיד הזה

about oppression being blind to skin color,

על דיכוי עיוור לצבע עור,

describing a fantasy world, mind you,

שמתאר עולם דמיוני, זוכרים,

was enough to provoke an online backlash.

הספיק ליצור תגובת נגד ברשת.

Now, part of this reaction to color blindness

חלק מהתגובה הזו לעיוורון צבעים

is actually a fault of its advocates.

היא למעשה אשמתם של התומכים ברעיון.

People will say things like,

אנשים יגידו דברים כמו,

“I don’t see color” as a way of expressing support for color blindness.

“אני לא רואה צבע” כדרך להביע תמיכה בעיוורון צבעים.

But this phrase is guaranteed to produce confusion

אבל מובטח שהמשפט הזה ייצור בלבול

because you do see color, right?

כי אתם כן רואים צבע, נכון?

I think we should all get rid of this phrase

אני חושב שעל כולנו להיפטר מהמשפט הזה

and replace it with what we really mean to say,

ולהחליף אותו במה שאנחנו באמת מתכוונים להגיד,

which is, "I try to treat people without regard to race."

כלומר “אני מנסה להתייחס לאנשים בלי קשר לגזע“.

Now, that said,

עכשיו, מעבר לזה,

most of the pushback to color blindness comes from critics

רוב ההתנגדות לעיוורון צבעים מגיעה ממבקרים

who misrepresent it as somehow a conservative idea.

שחושבים בטעות שזה איכשהו רעיון שמרני.

Now, this could not be further from the truth.

אין דבר רחוק יותר מהאמת.

The philosophy of color blindness does not come from conservatives.

הפילוסופיה של עיוורון צבעים לא מגיעה מהשמרנים.

It actually comes from the radical wing of the antislavery movement

היא מגיעה למעשה מהאגף הרדיקלי של תנועת שחרור העבדים

in the 19th century.

במאה ה-19.

The earliest mentions of color blindness come from Wendell Phillips,

האזכור המוקדם ביותר של עיוורון צבעים מגיע מוונדל פיליפס,

who was the president of the American Anti-Slavery Society

מי שהיה נשיא האגודה האמריקאית נגד עבדות

and a man whose nickname was "abolition's golden trumpet."

ואיש שהכינוי שלו היה “חצוצרת הזהב של ביטול העבדות“.

He believed in immediate full equality for Black Americans.

הוא האמין בשוויון מיידי ומלא לאמריקאים שחורים.

And in 1865, he called for the creation of a "government colorblind,"

ובשנת 1865, הוא קרא ליצירת “ממשל עיוור צבעים“,

by which he meant the permanent end of all laws that mention race.

ובכך הוא התכוון לסוף המוחלט של כל החוקים שמזכירים גזע.

What about the other critiques of color blindness?

מה בנוגע למבקרים אחרים של עיוורון צבעים?

Wouldn’t color blindness render us unable to fight racism?

האם עיוורון צבעים לא ימנע מאתנו להילחם בגזענות?

Wouldn't it mean getting rid of policies like affirmative action

האם פירושו להיפטר ממדיניות כמו אפליה מתקנת

that benefit people of color?

שמסייעת לשחורים ולמיעוטים אחרים?

I believe that eliminating race-based policies

אני מאמין שהפסקה של מדיניות מבוססת גזע

does not equal eliminating policies meant to reduce inequality.

אין פירושה הפסקה של מדיניות שנועדה לצמצם חוסר שוויון.

It simply means that those policies should be executed

המשמעות היא פשוט שהמדיניויות האלה צריכות להיות מיושמות

on the basis of class instead of race.

על בסיס מעמד במקום גזע.

Why class over race?

למה מעמד ולא גזע?

I'll give two reasons.

אתן שתי סיבות.

First because class is almost always a better proxy

הראשונה, כי מעמד הוא כמעט תמיד מנבא טוב יותר

for true disadvantage than race.

של מוחלשות אמתית לעומת גזע.

Imagine we picked ten Americans at random.

דמיינו שנבחר עשרה אמריקאים באקראי.

And our task is to sort them from least privileged on one end

והמשימה שלנו היא לסדר אותם מאלה שיש להם הכי פחות הזדמנויות בקצה אחד

to most privileged on the other.

לאלה שיש להם הכי הרבה בקצה השני.

Now, there's no direct measure of privilege,

אין מדד ישיר להזדמנות,

so we have to choose a proxy measure.

אז אנחנו צריכים לבחור מדד עקיף.

My claim here is that lining them up by income or wealth

הטענה שלי היא שאם נסדר אותם לפי הכנסה או לפי הון

would get us closer to achieving that task

נתקרב יותר להשגת המטרה

than simply lining people up by race.

מאשר אם פשוט נארגן אנשים לפי גזע.

That's what I mean when I say that class is usually a better proxy

לזה אני מתכוון כשאני אומר שמעמד הוא בדרך כלל מדד טוב יותר

for disadvantage than race.

למוחלשות בהשוואה לגזע.

And the second reason is that class-based policies tend to be more popular

והסיבה השנייה היא שמדיניויות מבוססות מעמד נוטות להיות פופולריות יותר

and less controversial because they don't penalize anyone

ופחות שנויות במחלוקת כי הן לא מענישות אף אחד

for immutable biological traits.

על תכונות ביולוגיות שבלתי ניתן לשנות.

Think of policies like need-based financial aid

חשבו על מדיניות כמו סיוע כלכלי על בסיס צורך

or the earned-income tax credit.

זיכוי מס לפי מבחן הכנסה.

These are policies that address inequality

אלה מדיניויות שמטפלות באי שוויון

without anyone having to feel the sting of racial discrimination.

בלי שמישהו ירגיש את הדקירה של אפליה גזעית.

I want to give you an example of a disastrous race-based policy.

אני רוצה לתת לכם דוגמה למדיניות מבוססת-גזע הרסנית.

It was called the Restaurant Revitalization Fund.

זה נקרא הקרן לעידוד ענף המסעדנות.

Over 70,000 restaurants closed in 2020 due to the pandemic,

יותר מ-70,000 מסעדות נסגרו בשנת 2020 בגלל הקורונה,

and this fund allocated 29 billion dollars to help these restaurants.

והקרן הזו הקצתה 29 מיליארד דולר לסייע למסעדות האלה.

But for the first three weeks of the program,

אבל בשלושת השבועות הראשונים של התכנית,

only people of color, women and veterans could apply.

רק אנשים ממיעוטים גזעיים, נשים ויוצאי צבא היו יכולים להגיש בקשה.

So soon after it began,

אז קצת אחרי שהתכנית התחילה,

white male restaurant owners sued, alleging discrimination.

גברים לבנים בעלי מסעדות הגישו תביעה, בטענה לאפליה.

A judge ruled in their favor, and the program was stopped.

השופט פסק לטובתם, והתכנית נעצרה.

But by that time, two thirds of the money was already gone.

בשלב הזה, שני שלישים מהכסף כבר חולקו.

And it wasn't just white men that got discriminated against in this policy.

ולא רק גברים לבנים הופלו לרעה על ידי המדיניות הזו.

Around 3,000 women and people of color were promised money

לבערך 3,000 נשים ואנשים ממיעוטים גזעיים הובטח כסף

before the judge stopped the program

לפני שהשופט עצר את התכנית

and then unpromised that money just after.

ואז נאמר להם שלא יקבלו כסף מיד אחר כך.

And the remaining 10 billion then went to white men

ועשרה המיליארד הנותרים הלכו לגברים לבנים

who had initially been put at the back of the line.

שמוקמו קודם בסוף התור.

So the net result of this policy was a double dose of discrimination.

אז התוצאה נטו של המדיניות הזו הייתה מנה כפולה של אפליה.

Initially, thousands of white men were discriminated against

בהתחלה, הייתה אפליה נגד אלפי גברים לבנים

and then thousands of women and people of color were discriminated against.

ואז נגד אלפי נשים ואנשים ממיעוטים גזעיים.

And it's a virtual guarantee

ובעצם אפשר לומר בוודאות

that there are people out there who lost their restaurant

שיש אנשים שאיבדו את המסעדה שלהם

in both of those camps because they were the wrong skin color.

בשני המחנות האלה כי עורם היה בצבע הלא נכון.

Can anyone really argue

האם מישהו יכול לטעון

that a colorblind program wouldn't have produced better results for everybody?

שתכנית עיוורת צבעים לא הייתה משיגה תוצאות טובות יותר לכולם?

So I just gave an example of a disastrous race-based policy.

אז נתתי עכשיו דוגמה למדיניות מבוססת-גזע שהייתה הרסנית.

Now, I want to give you an example

עכשיו אני רוצה לתת לכם דוגמה

of a colorblind policy that has worked quite well.

למדיניות עיוורת צבעים שעבדה די טוב.

America has been struggling with the issue of racial bias in policing

ארה“ב מתמודדת עם השאלה של הטיה גזעית בשיטור

for a very long time.

במשך זמן רב.

And a solution to one aspect of this problem

ופתרון להיבט אחד של הבעיה הזו

is to issue tickets using traffic cameras instead of human beings.

הוא להפיק דוחות תנועה באמצעות מצלמות במקום בני אדם.

Cops can be racially biased, consciously or not,

שוטרים יכולים להיות גזעניים, במודע או לא במודע,

but traffic cameras, red light cameras and speeding cameras can't.

אבל מצלמות דרך, מצלמות רמזור ומצלמות מהירות לא.

So you would think anyone interested in reducing racial bias in policing

אז הייתם חושבים שכל מי שמעוניין להפחית הטיה גזעית בשיטור

would support these traffic cameras.

יתמוך במצלמות האלה.

But you'd be wrong.

אבל אתם טועים.

Some have opposed them on the grounds

יש כאלה שהתנגדו למצלמות מהסיבה

that they don't yield statistically equal ticketing rates by race,

שהן לא מפיקות דוחות בשיעורים שווים לפי גזע,

and they remain illegal in many US states.

והן עדיין לא חוקיות במדינות רבות בארה“ב.

So here's an example

אז הנה דוגמה

where the philosophy of color blindness cuts through confusion like a knife.

שבה הפילוסופיה של עיוורון צבעים חותכת את הבלבול כמו סכין.

If we’re guided by color blindness,

אם עיוורון צבעים מנחה אותנו,

our goal should be to eliminate bias from systems that affect people's lives

המטרה שלנו צריכה להיות לחסל הטיות ממערכות שמשפיעות על חיים של בני אדם

wherever possible,

בכל מקום אפשרי,

not to manufacture statistically equal outcomes by any means necessary.

לא לייצר תוצאות שוות מבחינה סטטיסטית בכל דרך אפשרית.

So my talk has been focused on America,

ההרצאה שלי מתמקדת בארה“ב,

but my message is really for any key decision maker

אבל המסר שלי הוא באמת לכל מקבלי ההחלטות

at any institution anywhere in the world.

בכל מוסד בכל מקום בעולם.

If you care about fighting racism, embrace color blindness.

אם חשוב לכם להילחם בגזענות, אמצו עיוורון צבעים.

Support class-based policies.

תמכו במדיניות מבוססת מעמד.

Create colorblind processes in your own world.

צרו תהליכים עיוורים לצבע בעולם שלכם.

If you're a professor,

אם אתם מרצים באוניברסיטה,

grade your students' papers blind to their names.

תנו ציונים לתלמידים שלכם בלי לראות את שמם.

Think creatively about how to apply color blindness to your life.

חשבו בצורה יצירתית איך ליישם עיוורון צבעים בחייכם.

Color blindness is the best principle by which to govern a multiracial,

עיוורון צבעים הוא העיקרון הטוב ביותר שלפיו צריכה להתנהל

multiethnic democracy.

דמוקרטיה מרובת גזעים ומוצא אתני.

It's the best way to lower the temperature of tribal conflict in the long run.

זו הדרך הטובה ביותר להנמיך את גובה הלהבות של הקונפליקט השבטי בטווח הארוך.

And if we wait for the moment when society is ready for it,

ואם נחכה לרגע שבו החברה תהיה מוכנה לזה,

we'll be waiting forever.

אנחנו נחכה לנצח.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: Coleman, thank you for this.

כריס אנדרסון: קולמן, תודה לך על זה.

You know, Mellody Hobson came to TED a few years ago,

אתה יודע, מלודי הובסון הגיעה ל-TED לפני כמה שנים,

and she had a very different message for us.

והיה לה מסר שונה מאד בשבילנו.

She said, be color brave, not colorblind.

היא אמרה, תהיו אמיצי צבעים לא עיוורי צבעים.

Her argument was that being colorblind is dangerous

הטיעון שלה היה שעיוורון צבעים הוא מסוכן

because it's effectively ignoring the problem.

כי הוא למעשה מתעלם מהבעיה.

What would you want to say to her?

מה תרצה לענות לה?

Coleman Hughes: Yeah.

קולמן היוז: כן.

One thing I would say is, like I said,

דבר אחד שאגיד הוא, כמו שאמרתי,

color blindness as a philosophy, that is the goal.

עיוורון צבעים כפילוסופיה, זו המטרה.

That's an idea that comes from the anti-slavery movement, right?

זה רעיון שנבע מהתנועה לביטול העבדות, כן?

That's not an example of ignoring the problem.

זו לא דוגמה לתעלמות מהבעיה.

That's an example of having the best philosophy

זו דוגמה לפילוסופיה הטובה ביותר

with which to address the problem, in my view.

שדרכה אפשר להתמודד עם הבעיה, לדעתי.

CA: But could you argue that that dealt with one part of the problem

כ.א: אבל האם ניתן לטעון שזה טיפל בחלק אחד של הבעיה

but in today's world, there are still many situations where it's not enough.

אבל בעולם של היום, עדיין יש מצבים רבים שבהם זה לא מספיק.

Take this story of an orchestra, right,

קח את הסיפור של תזמורת, כן,

an orchestra, and it's largely white.

תזמורת שבה רוב הנגנים לבנים.

And that doesn't feel right.

ויש תחושה שזה לא צודק.

So they institute a policy of color blindness where,

אז הם מנהיגים מדיניות של עיוורון צבעים,

you know, there can't be any racial discrimination

שבה לא יכולה להיות אפליה גזעית

because new musicians are auditioned behind a screen.

כי מוזיקאים חדשים נבחנים מאחורי מסך.

That's colorblind.

זה עיוורון צבעים.

So, so far, so good.

עד כאן, הכול טוב.

And maybe that helps.

ואולי זה עוזר.

But maybe the actual situation

אבל אולי המצב בעצם

is that the minority kids in that area

הוא שילדים מקבוצות מיעוט באזור ההוא

just don't have access to instruments,

פשוט אין להם גישה לכלי נגינה,

it's just harder for them ever to get the kind of training and stuff they need.

קשה להם יותר אי פעם לקבל את ההכשרה ואת הדברים שהם צריכים.

And the orchestra needs to be taking a lead to bring people through

והתזמורת צריכה להוביל להביא אנשים

so that there are people in that orchestra who can inspire the kids

כך שיהיו בתזמורת אנשים שיעוררו השראה בילדים

and so forth.

וכן הלאה.

CH: Yeah, so I would propose a different --

ק.ה: כן, אז אני הייתי מציע משהו אחר --

So if I were leading that orchestra, what I would do is I'd say,

אז אילו אני הייתי מנהל את התזמורת, מה שהייתי אומר,

let's continue to audition everyone behind the veil,

זה בואו נמשיך לבחון את כולם מאחורי וילון,

be colorblind in that sense,

נהיה עיוורי צבעים במובן הזה,

and then let's separately invest in the community

ובנפרד נשקיע בקהילה

so that we can get kids instruments when they're young

כדי שנוכל לספק כלי נגינה לילדים כשהם צעירים

and then judge them by a colorblind standard

ואז נשפוט אותם לפי סטנדרט עיוור לצבע

when they come to audition.

כשהם מגיעים להיבחן.

See, if you rig it at this level,

תראה, אם אתה משחק עם זה ברמה הזאת,

then you're just changing the bar by which you would measure progress

אז אתה פשוט משנה את הרף שלפיו אתה מודד התקדמות

to begin with, right?

מלכתחילה, נכון?

So I think that is a kind of an artificial solution,

אז אני חושב שזה מן פתרון מלאכותי,

whereas we want to maintain colorblind standards,

ובעצם אנחנו רוצים לשמור על סטנדרט עיוור לצבע,

but actually address the root causes of the problem.

ובאותו זמן להתייחס לשורשי הבעיה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

CA: Coleman, you're an incredibly powerful voice on this issue,

כ.א: קולמן, אתה משמיע קול חזק מאד בסוגיה הזו,

and I really thank you for the courage to come here, make this case.

ואני באמת מודה לך על האומץ להגיע לכאן ולהציג את הטיעון הזה.

Good luck with the book.

בהצלחה עם הספר.

CH: Thank you, TED.

ק.ה: תודה, TED.