How to Design for Dignity During Times of War | Slava Balbek | TED

תרגום: aknv tso עריכה: zeeva livshitz

Every month I spend a week on the front line.

בכל חודש אני שוהה שבוע בחזית.

For over a year now,

מזה יותר משנה שאני משרת ביחידת סיור אווירי.

I have been a member of Aerial Reconnaissance Unit.

Before the invasion, I had only used a drone to scout locations

לפני הפלישה השתמשתי במזל“ט רק כדי לחפש אתרים

for my architectural practice.

כחלק ממקצועי כאדריכל.

Now I pilot a UAV to help Ukrainian artillery spot targets.

עכשיו אני מטיס מזל“ט כדי לעזור לארטילריה האוקראינית לאתר מטרות.

This time two years ago,

בזמן הזה, לפני שנתיים,

I would probably introduce myself as the CEO of an architectural studio.

הייתי כנראה מציג את עצמי כמנכ“ל משרד אדריכלות.

Maybe I would also brag about co-owning two cafes in Kyiv,

אולי הייתי גם מתרברב בבעלותי המשותפת על שני בתי קפה בקייב,

which I also designed.

שאותם גם עיצבתי.

To be clear,

שיהיה ברור,

I still am an architect and an entrepreneur.

אני עדיין אדריכל ויזם.

It's just that now I consider those roles supporting.

רק שעכשיו אני מתייחס למקצועות האלה כתפקידי תמיכה.

As a military volunteer, I have monthly shifts.

כמתנדב בצבא, יש לי משמרות חודשיות.

This means I still get to spend time at home, my safe haven,

זה אומר שאני עדיין זוכה להגיע הביתה, למקלט הבטוח שלי,

trying to make sense of this new life.

ומנסה להבין את החיים החדשים האלה.

I travel back and forth from Kyiv to the front line

אני נוסע הלוך ושוב

מקייב אל החזית ובחזרה לקייב.

and back to Kyiv.

Not your regular commute, I suppose.

לא הנסיעות הרגילות לעבודה שאתם מכירים, אני מניח.

Even though Kyiv suffers constant missile attacks,

למרות שקייב סובלת מהתקפות טילים מתמידות,

the contrast in between the capital and the hotspots is quite stark.

הניגוד בין הבירה לבין מקומות הבילוי בולט מאוד.

Back home, I can walk my dog Eva,

בבית, אני יכול לטייל עם הכלבה שלי, אווה,

grab a coffee and just barricade myself in my office.

לקנות קפה ופשוט להתבצר במשרד.

Of course, our work is often interrupted by the air-raid alarms,

עבודתנו מופרעת כמובן לעתים קרובות באזעקות תקיפה אווירית,

but this is something we have grown to live with.

אבל זה משהו שלמדנו לחיות איתו.

Compared to dusty trenches near Kherson,

בהשוואה לחפירות המאובקות שליד חרסון,

our bureau's open-space office seems like a perfect work environment.

החלל הפתוח של המשרד שלנו נראה כמו סביבת עבודה מושלמת.

But somehow, whenever I try to focus,

אבל איכשהו, בכל פעם שאני מנסה להתרכז,

I keep thinking back to those trenches.

אני ממשיך לחשוב על החפירות ההן.

It is there, just a few miles from the battlefield,

שם, קילומטרים ספורים משדה הקרב, אני מרגיש הכי פרודוקטיבי.

where I can feel the most productive.

And it is then, in times of distress,

ובזמנים כאלה, בעיתות מצוקה,

when I can clearly see what the future holds.

אני רואה בבירור מה צופן העתיד.

Of course, it hasn't always been this way.

כמובן, זה לא תמיד היה ככה.

Before Russia launched its full-scale war, I had a pretty regular life.

לפני שרוסיה פתחה במלחמה כוללת, היו לי חיים די רגילים.

Well, maybe not that regular.

טוב, אולי לא כל כך רגילים.

(Laughter)

(צחוק)

My architectural studio was busy pushing the envelope.

משרד האדריכלות שלי ניסה לדחוק את גבולות המקצוע.

We renovated an old church in San Francisco, California,

שיפצנו כנסיה ישנה בסן-פרנסיסקו שבקליפורניה,

הפכנו מחסן-תחמושת לשעבר לחדר-אוכל שוקק חיים.

turned a former military arsenal into a teeming food hall.

And even designed the art installation for the Ukrainian polar research base.

ואפילו תכננו את מיצב האמנות בבסיס האוקראיני לחקר הקוטב.

Seriously, here's the proof.

ברצינות, הנה ההוכחה. זה באנטארקטיקה הרחוקה.

All the way from Antarctica.

All I'm saying, we were doing just fine.

אני רק אומר שהצלחנו לא רע.

Great, even.

נהדר, אפילו.

But then came the sickest plot twist one could imagine.

אבל אז הגיעה התפנית הכי חולנית בעלילה שאפשר לדמיין.

On February 24, 2022,

ב-24 לפברואר 2022 התעוררתי לשמע התפוצצויות.

I woke up to the sounds of explosions.

Now, I don't know if you know many people from Ukraine,

אני לא יודע אם אתם מכירים הרבה אנשים מאוקראינה;

but our humor can be rather dark.

ההומור שלנו יכול להיות קודר למדי.

But back then, we all went numb.

אבל אז נכנסנו כולנו להלם.

Most of my teammates fled to safer areas,

רוב חברי לצוות ברחו לאזורים בטוחים יותר,

מבלי לדעת אם יהיה להם בית לחזור אליו.

unsure whether they would have a home to return to.

Some stayed in Kyiv, sheltering in basements and subway stations.

חלקם נשארו בקייב ומצאו מחסה במרתפים ובתחנות רכבת תחתית.

The others decided to take up arms for the first time ever.

אחרים החליטו לאחוז בנשק לראשונה בחייהם.

- אדריכלים ומנהלי פרוייקטים -

After the shock came a revelation.

אחרי ההלם הגיעה התגלות.

We had to turn our fear into action.

היה עלינו להפוך את הפחד שלנו לפעולה.

So on day two, I stepped into a new role,

אז ביום השני נכנסתי לתפקיד חדש,

switching from the coffee co-owner to emergency kitchen co-founder.

ומבעלים משותפים של בית הקפה הפכתי למייסד-שותף במטבח חירום.

And since there was plenty of food left in storage,

ומכיוון שנשאר הרבה מזון באחסון,

החלטנו לבשל ארוחות ליחידות הגנה יבשתיות.

we decided to cook meals for territorial defense units.

Partnering up with other restaurants,

בשיתוף עם מסעדות אחרות

we founded an organization called Kyiv Volunteer.

הקמנו ארגון בשם “מתנדבי קייב“.

Many people came in to help --

אנשים רבים באו לעזור --

musicians and lawyers, drivers and architects --

מוזיקאים ועורכי דין, נהגים ואדריכלים --

all united around a common goal.

כולם התאחדו סביב מטרה משותפת.

And to give you a sense of scale,

וכדי לתת לכם מושג,

on peak days, we served up to 15,000 hot meals

בימי שיא, הגשנו עד 15,000 ארוחות חמות

to the military and medics.

לחיילים ולחובשים.

While our pots were clanking,

בזמן שהסירים שלנו קשקשו,

Russian troops were advancing.

הכוחות הרוסיים התקדמו.

Ukraine's future remained uncertain,

עתידה של אוקראינה נותר מעורפל,

but we were too busy to dwell on that thought.

אבל היינו עסוקים מכדי להתעכב על המחשבה הזו.

Working underground allowed us to prioritize the needs

העבודה מתחת לאדמה איפשרה לנו לתעדף את הצרכים

and address them, one by one.

ולהתייחס אליהם בזה אחר זה.

First we focused on basics:

ראשית, התמקדנו בדברים היסודיים:

shelter, food, medicine.

מחסה, אוכל, רפואה.

Then we had to address the recovery, both physical and mental.

ואז היינו צריכים להתייחס להחלמה, הפיזית והנפשית כאחד.

Talking to people on our humanitarian mission,

מהשיחות עם אנשים במשימה ההומניטרית שלנו,

we got a simple yet fundamental notion.

קיבלנו מושג פשוט אך בסיסי מה צריך:

What we all craved most was the sense of home.

כולנו השתוקקנו הכי הרבה לתחושת בית.

Not four walls and roof per se, but the little things.

לא סתם ארבעה קירות וגג אלא הדברים הקטנים.

The rose bush behind the kitchen window.

שיח הוורדים מאחורי חלון המטבח.

The attic full of hidden treasures.

עליית הגג המלאה באוצרות נסתרים.

That slightly crooked bench by the gate,

הספסל השבור מעט ליד השער,

always attracting the neighborhood cats.

שתמיד מושך אליו את חתולי השכונה.

No matter where Ukrainians happen to spend the night,

לא משנה איפה האוקראינים מבלים את הלילה,

be it in an emergency shelter or some Good Samaritan’s home,

במקלט חירום או בביתו של אדם טוב-לב,

they're always trying to make it feel cozy.

הם תמיד מנסים ליצור הרגשה נעימה.

Sometimes we even better our temporary homes

לפעמים אנו אפילו משפרים את הבתים הזמניים שלנו

by, say, fixing a long-broken fence.

למשל, ע“י תיקון גדר שנשברה מזמן.

This observation led us to another insight.

ההבנה הזאת הולידה תובנה נוספת:

Home is the temple.

הבית הוא המקדש.

And architecture can be heailing.

והאדריכלות יכולה לרפא.

When done with empathy,

כשנגמר מלאי האמפתיה,

architecture can help people to sustain the trauma

האדריכלות יכולה לעזור לאנשים להתמודד עם הטראומה

and envision the brighter future.

ולדמיין עתיד בהיר יותר.

Even if this future is still up in the air.

גם אם העתיד הזה עדיין רחוק.

Two weeks into invasion, my team and I remembered:

שבועיים לאחר הפלישה, הצוות שלי ואני נזכרנו:

we were still architects

אנו עדיין אדריכלים,

and could use our expertise for a good cause.

ואנו יכולים להשתמש במומחיות שלנו למטרה טובה.

ואז המשרד שלנו החל לעבוד על רעיון שאנו מכנים

This was when our bureau started working on an idea we call RE:Ukraine Housing.

RE:Ukraine Housing (חשיבה מחודשת על דיור אוקראיני)

Knowing that nothing is more permanent than temporary,

בידיעה ששום דבר אינו קבוע יותר מאשר הזמני,

we tasked ourselves with raising the standard of temporary housing.

לקחנו על עצמנו לשפר את רמת הדיור הזמני.

Being both architects and displaced people,

בהיותנו גם אדריכלים וגם עקורים,

we knew how to make a difference.

ידענו איך לעשות מעשה.

So what is the first thing that comes to your mind

מהו הדבר הראשון שעולה בדעתכם כשאתם חושבים על דיור זמני?

when you think of temporary housing?

Probably those typical refugee camps, built from shipping containers.

כנראה אותם מחנות פליטים אופייניים שנבנים ממכולות.

So this is something our team sought to change.

זה משהו שהצוות שלנו ביקש לשנות.

Dignity no matter what.

“יחס של כבוד בכל מחיר“.

These four words became a basis for our work

חמש המלים הללו הפכו לבסיס לעבודתנו

and in a way, our mission.

ובמובן מסוים לשליחותנו.

In merely two weeks, we developed a system of dignified,

תוך שבועיים בלבד פיתחנו מערכת של מגורים זמניים מכובדים:

temporary accommodation.

Our vision of what displaced people need to feel at ease.

החזון שלנו לגבי תחושת הנוחות שצריך לתת לעקורים.

We want residents to feel equally comfortable,

אנו רוצים שכל הדיירים ירגישו בנוח באופן שווה,

so we made our rooms fit different life scenarios,

ולכן התאמנו את החדרים לתרחישי חיים שונים,

whether it's an elderly couple or a single parent with a newborn.

בין אם זה זוג קשיש או הורה יחיד עם תינוק.

We also knew people would need a place to work, study

ידענו גם שאנשים יזדקקו למקום לעבוד, ללמוד

and care for their kids,

ולטפל בילדים שלהם,

so we provided them the space to do this as well.

אז סיפקנו להם את המרחב לעשות גם את זה.

And to avoid spatial segregation,

וכדי למנוע הפרדה מרחבית,

we proposed to make public spaces,

הצענו לפתוח מרחבים ציבוריים לכולם,

open to anyone,

building bridges in between host communities and IDPs.

להקים גשרים בין קהילות מארחות לבין עקורים.

Technology-wise, we didn’t reinvent the wheel.

מבחינה טכנולוגית, לא המצאנו מחדש את הגלגל.

But this is what and how we suggest building

אבל המהות והאופן של הבניה שאנו מציעים

that made people reconsider

היא שגרמה לאנשים לבחון מחדש את עצם רעיון הדיור הזמני.

the very essence of temporary housing.

This May,

במאי הקרוב, לאחר שנה של הכנה וניירת,

after a year of preparation and paperwork,

התחלנו בפועל בהתיישבות הנסיונית שלנו.

we broke ground on our pilot settlement.

מחוז בוצ’ה, שנודע בעבר כאתר שבו בוצעו הזוועות של רוסיה,

Bucha District, once known as the site of Russian atrocities,

became a home for our big idea

הפך לביתו של הרעיון הגדול שלנו

and a symbolic place to create new, happier memories.

ולמקום סמלי ליצירת זיכרונות חדשים ושמחים יותר.

Now, RE:Ukraine is not just a housing project

RE:Ukraine איננו רק פרויקט דיור

but a pilot for a recovery program.

אלא תוכנית שיקום נסיונית.

Our goal is to help displaced people get back on their feet and reintegrate,

מטרתנו היא לעזור לעקורים לעמוד על רגליהם,

להשתלב מחדש ולהשאיר את הטראומה שלהם מאחוריהם.

leaving their trauma behind.

And since many places in the world are devastated by wars and climate change,

והיות שמקומות רבים בעולם הרוסים בגלל מלחמות ושינויי אקלים,

the displacement challenge is the global one.

אתגר העקורים הוא גלובלי.

Though rooted in Ukraine, the model can be replicated,

שורשיו של המודל אמנם באוקראינה, אך הוא ניתן לשכפול,

helping to accommodate the displaced people elsewhere.

מה שיעזור לשכן עקורים במקומות אחרים.

Watching Ukrainians flock to Bucha and other liberated areas,

הצפייה באוקראינים שנוהרים לבוצ’ה ולאזורים משוחררים אחרים,

translated into another insight.

הציפה תובנה נוספת.

Our folks don't want to wait to fix what's broken.

העם שלנו לא רוצה לחכות ולתקן את מה שנשבר.

Fixing is the first thing we do after every attack,

תיקון זה הדבר הראשון שאנו עושים אחרי כל תקיפה,

despite the threat of anything being destroyed again.

למרות האיום שהדברים ייהרסו שוב.

Public spaces like schools and hospitals restored by local authorities.

שטחים ציבוריים כמו בתי ספר ובתי חולים שוקמו ע“י הרשויות המקומיות,

But when it comes to private housing,

אבל כשמדובר בדיור פרטי,

people are often left with this task [on] their own.

אנשים נשארים לעתים קרובות לבדם מול משימה זו.

So to help smaller householders rebuild,

אז כדי לעזור לבעלי-בתים קטנים יותר לבנות מחדש,

we created RE:Ukraine Villages,

יצרנו את Re: Ukraine Villages

a free online tool for rural housing restoration.

כלי מקוון חינמי לשיקום דיור כפרי.

With just a few clicks,

בכמה לחיצות עכבר בלבד,

the tool generates you a step-by-step manual

הכלי מייצר מדריך של שלב-אחר-שלב

to restore a house or to design a new one from scratch.

לשיקום בית או לעיצוב בית חדש מאפס.

Floor plans, façade scans,

תוכניות קומה, חזיתות, תיאור טכני, רשימת חומרים.

technical description, a list of materials.

Fool-proof guides for homeowners and volunteers.

מדריכים להדיוטות עבור בעלי-בתים ומתנדבים.

To show you how it works,

כדי להראות לכם איך זה עובד,

here's the project generated with the tool.

הנה פרויקט שנוצר בעזרת הכלי הזה.

And the model of a house one may build based on this manual.

והנה מודל הבית שאפשר לבנות בעזרת מדריך זה.

To preserve the traditional image of Ukrainian village,

כדי לשמר את המראה האוקראיני הכפרי המסורתי,

we decided to base our builder on a local design code.

החלטנו לבסס את תוכנת הבניה שלנו על קוד עיצוב מקומי.

And since every region has its own quirks, the tool had to reflect them.

והיות שלכל אזור יש ייחודיות משלו, הכלי היה צריך לשקף אותה.

So the Kyiv region became the starting point for our research.

אזור קייב הפך לנקודת המוצא של המחקר שלנו.

Our architects traveled from village to village

האדריכלים שלנו נסעו מכפר לכפר

exploring different types of roofing, windows and cornices.

כדי לחקור סוגים שונים של קירוי, חלונות וכרכובים.

Then came the developers

לאחר מכן באו המפתחים, שהפכו את הנתונים לכלי נגיש.

who transformed the data in an accessible tool.

Just imagine, that tool can generate you

תארו לעצמכם שהכלי הזה יכול לייצר לכם

over 211 million unique house configurations

מעל 211 מיליון תצורות-בית ייחודיות

for the Kyiv region alone.

לאזור קייב בלבד.

And each house,

וכל בית ובית,

though designed with modern materials,

למרות שעוצב בחומרים מודרניים,

looks super familiar,

נראה מוכּר לגמרי,

כמו זה שאוקראינים היו מבלים בו את חופשת הקיץ שלהם:

like the one Ukrainians spent their summer holidays at.

A reminder of happier days

תזכורת לימים מאושרים יותר

and a wholesome image of home.

ודימוי בריא של הבית.

The peak of our work fell on the end 2022.

שיא העבודה שלנו נפל על סוף 2022.

This was when Russia targetted the power plants,

ואז רוסיה התמקדה בתחנות הכוח,

to plunge our cities in total darkness.

כדי להחשיך לגמרי את הערים שלנו.

Our team had to work around the power cut schedule,

הצוות שלנו נאלץ לעבוד בלוח הזמנים של הפסקות החשמל

trying to get the work done during the four-hour spans.

בנסיון לבצע את העבודה בפרקי זמן של ארבע שעות.

This was when we discovered how to charge our computers from the car inverter.

גילינו אז כיצד להטעין את המחשבים מהממיר של הרכב.

Now, I hope none of you ever happen to face a blackout.

אני מקווה שאף אחד מכם לא יתמודד עם הפסקת חשמל.

But if you do, remember this life hack.

אבל במידה שכן, זכרו את הפיצוח הזה.

(Laughter)

(צחוק)

And to give you some context,

וכדי להמחיש לכם את זה,

the minibus we used as the power bank

המיניבוס שהשתמשנו בו כסוללה

is the same I use on my military missions.

הוא זה שאני משתמש בו במשימות הצבאיות שלי.

So this is what Ukrainians call

זה מה שהאוקראינים מכנים

war-work-life balance.

“איזון בין מלחמה-עבודה-חיים“ -

The thing we mastered over the last year and a half.

הדבר שבו התמחינו בשנה וחצי האחרונות.

Now, I would be lying if I said I'm not proud of our accomplishments,

הייתי משקר אילו אמרתי שאינני גאה בהישגים שלנו,

I truly am.

אני בהחלט גאה.

But just imagine how much more we could achieve if not for the war.

אבל רק תארו לעצמכם כמה יכולנו להשיג אלמלא המלחמה.

Despair and uncertainty can fuel your ideas.

ייאוש וחוסר-ודאות יכולים לתדלק את הרעיונות שלך.

But do we really need to wait for this kind of fuel?

אבל האם באמת עלינו לחכות לדלק כזה?

The best time is always now.

הזמן הטוב ביותר הוא תמיד עכשיו.

So if you have the privilege of living in peace,

אם זכיתם, ואתם חיים בשלום,

use this time wisely.

השתמשו בהווה בתבונה,

And don't worry too much about the future.

ואל תדאגו יותר מדי לגבי העתיד.

It's not that scary if you embrace it with dignity.

זה לא כל-כך מפחיד אם בוחרים בכך מתוך יחס של כבוד.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause and cheers)

(מחיאות כפיים ותשואות)