Will the End of Economic Growth Come by Design — or Disaster? | Gaya Herrington | TED

תרגום: Roey Perlstein עריכה: zeeva livshitz

Let’s contemplate the word “enough,”

בואו נחשוב על המילה "מספיק",

because I think it will play an important role going forward.

כי אני חושבת שהיא תשחק תפקיד חשוב בהמשך.

When I watch the news or scroll my feeds,

כשאני צופה בחדשות או גוללת בעדכונים שלי,

I keep coming back to the same questions.

אני שבה וחוזרת אל אותן שאלות.

Why, despite all our knowledge and innovation,

מדוע, למרות כל הידע והחדשנות שלנו,

do problems like poverty and pollution keep plaguing humanity?

בעיות כמו עוני וזיהום ממשיכות להציק לאנושות?

Why, despite astonishing advances

מדוע, למרות הפיתוחים המדהימים

in renewable energy and resource efficiency,

באנרגיה מתחדשת וביעילות משאבים,

is fossil fuel use at an all-time high,

שימוש בדלק מאובנים נמצא בשיא של כל הזמנים,

as is our global ecological footprint?

וכך גם טביעת הרגל האקולוגית העולמית שלנו?

And why, despite being responsible for the main part of that footprint,

ומדוע, למרות היותן אחראיות לחלק העיקרי של טביעת הרגל הזו,

have rich countries been experiencing stagnating,

מדינות עשירות חוות קיפאון, ואולי אף קיטון, ברווחה?

if not decreasing, well-being?

I'm a sustainability researcher with a background in econometrics,

אני חוקרת קיימות בעלת רקע באקונומטריה,

and I believe the answer lies in the fact

ואני מאמינה שהתשובה טמונה בעובדה

that solving poverty, caring for nature or fostering well-being

שפתרון בעיית העוני, הטיפול בטבע או טיפוח רווחה

is not the ultimate goal of our current economic system.

אינם המטרה העליונה של המערכת הכלכלית הנוכחית שלנו.

Its goal is growth.

המטרה שלה היא צמיחה. רבים מתייחסים לזה כאל מובן מאליו.

Many take this for granted.

But growth wasn't considered a moral goal for most of history.

אבל צמיחה לא נחשבה למטרה מוסרית לאורך רוב ההיסטוריה.

It was only officially measured

צמיחה נמדדה באופן רשמי רק באמצע המאה הקודמת באמצעות התוצר.

around the middle of last century

through GDP.

It then shifted into the core of our economic thinking

לאחר מכן היא עברה לליבת החשיבה הכלכלית שלנו

and from there into policymaking and our collective psyche.

ומשם לקביעת מדיניות ולנפש הקולקטיבית שלנו.

Growth became synonymous with progress.

צמיחה הפכה לשם נרדף להתקדמות.

Things went fast after that.

הדברים זזו די מהר לאחר מכן.

Extinction rates went up, resource use and waste exploded.

שיעורי ההכחדה עלו, השימוש במשאבים וייצור הפסולת התפוצצו.

Some warned early on about the dangers of exponential growth on a finite planet.

יש שהזהירו בשלב מוקדם מפני הסכנות של צמיחה מעריכית בכוכב לכת סופי.

In 1972, a team of MIT scientists

בשנת 1972, צוות של מדענים מ-MIT יצר מודל עולמי ראשון מסוגו

created a first-of-its-kind world model

consisting of over 200 interconnected variables.

המורכב מלמעלה מ-200 משתנים מחוברים זה לזה.

With it, they analyzed the question I mentioned earlier:

באמצעותו הם ניתחו את השאלה שהזכרתי קודם:

why problems like poverty and pollution persist.

מדוע בעיות כמו עוני וזיהום מוסיפות להתקיים

They published a book on their findings called "The Limits to Growth,"

הם פרסמו ספר על ממצאיהם בשם “הגבולות לצמיחה“,

in which they warned that continuing the business-as-usual growth pursuit

שבו הם הזהירו כי המשך המרדף אחר הצמיחה כאילו עסקים כרגיל

would lead to societal breakdown,

יוביל להתמוטטות חברתית, שאמורה להתחיל בערך עכשיו.

setting in around now.

Breakdown doesn't mean the end of humanity,

התמוטטות אין משמעה סוף האנושות,

but a steep decline in well-being nonetheless.

אבל כן ירידה תלולה ברווחה.

The book was a bestseller, but you may have never heard of it.

הספר היה רב מכר, אבל כנראה שמעולם לא שמעתם עליו.

The authors were derided as doomsayers

המחברים זכו ללעג כנביאי חורבן והמסר שלהם, עם הזמן, נקבר.

and their message, over time, buried.

A few years back, I compared their now decades-old projections

לפני כמה שנים השוויתי את התחזיות שלהם, בנות עשרות השנים, עם מה שקרה מאז.

with what's happened since.

I found empirical data closely aligning

מצאתי נתונים אמפיריים שתואמים היטב לתרחיש העסקים כרגיל של המודל,

with the model's business-as-usual scenario,

which shows growth grinding to a halt around 2040 or so,

שמראה כי הצמיחה נעצרת בסביבות 2040 לערך,

followed by steep declines

שלאחריה שנה של ירידות תלולות בדברים כמו ייצור מזון ורווחה.

in things like food production and well-being.

My analysis also revealed that this breakdown could be avoided

הניתוח שלי גילה גם שניתן למנוע התמוטטות זו

by letting go of the growth pursuit

על ידי השתחררות מהרדיפה אחר צמיחה

and redirecting resources to meet human needs

והפניה מחדש של משאבים כדי לענות על צרכי האדם

and protect nature directly.

ולהגן ישירות על הטבע.

This indicates that what we do in the next few years

זה אומר, שמה שנעשה בשנים הקרובות

will determine our well-being for the rest of this century.

יקבע את רווחתנו לשאר המאה הנוכחית.

And this now-or-never moment in history is up to us.

והרגע הזה בהיסטוריה, של עכשיו או לעולם לא, תלוי בנו.

Technology by itself will not save us,

הטכנולוגיה כשלעצמה לא תציל אותנו,

despite aspirational talks of decoupling,

למרות הרצאות השראה על ניתוק,

the idea that the economy can grow

על הרעיון שהכלכלה יכולה לצמוח ללא שימוש במשאבים והזיהום שצומח יחד איתה.

without resource use and pollution growing along with it.

There's no decoupling,

אין ניתוק, בוודאי לא מההשפעה המלאה על כדור הארץ.

certainly not for a full impact on the Earth.

Raw materials consumption has been around 1.2 kilograms per dollar GDP

צריכת חומרי הגלם עמדה על כ-1.2 ק“ג לדולר תוצר במשך שני עשורים,

for two decades,

while biodiversity loss, water scarcity, plastic pollution are all worsening.

בעוד שאובדן המגוון הביולוגי, המחסור במים וזיהום הפלסטיק מחמירים.

But even just considering carbon emissions,

אבל אפילו רק בהתחשב בפליטות הפחמן,

which per dollar GDP have decreased,

שפחתו במונחים של דולר תוצר,

sufficient, absolute decoupling,

ניתוק מספק ומוחלט,

which is what we'd need,

שזה מה שהיינו צריכים,

is nowhere in the data.

אינו נמצא בשום מקום בנתונים.

Our choice isn't whether to keep growing or not.

הבחירה שלנו היא לא אם להמשיך לצמוח או לא.

It's whether the end of growth will come by design or disaster.

הבחירה היא אם סוף הצמיחה יבוא מתכנון או כתוצאה מאסון.

Either we choose our own limits,

או שנבחר בגבולות שלנו בעצמנו, או שהם ייכפו עלינו.

or we'll have them forced upon us.

Now that humankind has reached global, unparalleled power,

כעת, לאחר שהאנושות הגיעה לעוצמה גלובלית שאין כמוה,

“Limits to Growth” confronts us with a question we’ve never faced before:

“גבולות לצמיחה” מציב בפנינו שאלה שמעולם לא התמודדנו איתה קודם לכן:

Who do we want to be,

מי אנחנו רוצים להיות, ובאיזה עולם אנחנו רוצים לחיות?

and what world do we want to live in?

Here's where "enough" comes in.

כאן נכנסת המילה “מספיק“.

If I were to describe the mantra we need in the 21st century with one word,

אם הייתי מתארת את המנטרה הדרושה לנו במאה ה -21 במילה אחת,

it would be "enough."

היא תהיה “מספיק“.

"Enough" as in "no more." This is the limit.

“מספיק” כמו “לא יותר“. זה הגבול.

Say, a planetary boundary.

נגיד, גבול פלנטרי.

And enough as in "sufficient,"

ומספיק כמו ב“מספק“,

juxtaposing it to this exhausting grind for ever more

בניגוד למרדף המתיש הזה אחר עוד ועוד,

and instead invoking a notion of sharing, as in "enough for each."

ובמקומו להעיר לחיים את הרעיון של שיתוף, במובן של “מספיק לכל אחד“.

I believe the only realistic plan to avoid breakdown

אני מאמינה שהתוכנית הריאליסטית היחידה למנוע התמוטטות

and maintain global well-being

ולשמור על רווחה גלובלית טמונה בשינוי החשיבה הזה

lies in this mindset shift

from "never enough" to "enough for each."

מ"אף פעם לא מספיק" ל"מספיק לכל אחד".

Change the goal of our economic system

לשנות את מטרת המערכת הכלכלית שלנו

from growth to human and ecological well-being.

מצמיחה לרווחה אנושית ואקולוגית.

A well-being economy.

כלכלה של רווחה.

What would that look like?

איך זה ייראה?

We have an idea because we already pretend that's what we have.

יש לנו רעיון, כי אנחנו כבר מעמידים פנים שזה מה שיש לנו.

No vision statement reads:

אף הצהרת חזון אינה אומרת:

"A world where growth perpetuates at all costs indefinitely."

“עולם שבו הצמיחה נמשכת לנצח בכל מחיר וללא הגבלת זמן“.

It talks about how this organization contributes to society,

החזון מדבר על איך הארגון הזה תורם לחברה,

because that's what we feel it should do.

כי זה מה שאנחנו מרגישים שהוא צריך לעשות.

In a well-being economy,

בכלכלה של רווחה, פעילויות עסקיות, מדיניות ממשלתית והתנהגות אזרחית

business activities, government policies and citizen behavior

are aimed at meeting our physical, social and spiritual needs

מכוונות לענות על הצרכים הפיזיים, החברתיים והרוחניים שלנו בתוך הגבולות הפלנטריים.

within planetary boundaries.

It doesn't mean we're anti-growth,

זה לא אומר שאנחנו נגד צמיחה, זה רק אומר שאנחנו סלקטיביים יותר לגבי זה.

it just means we're more selective about it.

We differentiate between what should and should not grow,

אנו מבדילים בין מה שצריך ומה שלא צריך לצמוח,

depending on whether it contributes to well-being.

כתלות בשאלה, אם זה תורם לרווחה.

This implies different pathways towards a well-being economy

זה מרמז על מסלולים שונים לקראת כלכלה של רווחה

for low- and high-income countries.

למדינות בעלות הכנסה נמוכה וגבוהה.

At small material footprints,

בטביעות רגל חומריות קטנות, הצמיחה מתואמת לעתים קרובות יותר עם רווחה,

growth more often correlates with well-being,

including through poverty reduction.

כולל באמצעות הפחתת עוני.

So poorer countries below their share of Earth’s carrying capacity

כך שמדינות עניות מתחת לחלקן ביכולת הנשיאה של כדור הארץ

may still need green growth,

עדיין עשויות להזדקק לצמיחה ירוקה,

economic expansion driven by clean technologies.

להתרחבות כלכלית המונעת על ידי טכנולוגיות נקיות.

In richer countries, what has decoupled from growth is happiness,

במדינות עשירות יותר, מה שהתנתק מהצמיחה הוא האושר,

so they can and should focus on reducing ecological footprints

כך שהן יכולות וצריכות להתמקד בהפחתת עקבות אקולוגיות

to sustainable levels

לרמות בנות קיימא תוך שמירה על הפרנסה של כולם באמצעות חלוקה שוויונית יותר.

while safeguarding everyone's livelihood

by sharing more equally.

Let me stress because I hear this misconception a lot.

תנו לי להדגיש, כי אני שומעת את התפיסה השגויה הזו פעמים רבות.

Decentering growth doesn’t mean shrinking the economy until it crashes.

צמצום הצמיחה אינו אומר לצמצם את הכלכלה עד שהיא קורסת.

It means reducing our environmental impact

המשמעות היא הפחתת ההשפעה הסביבתית שלנו

to within a safe operating space for life as we know it.

למרחב פעולה בטוח לחיים כפי שאנו מכירים אותם.

That's not going back to a poorer past.

זו לא חזרה לעבר עני יותר.

That's changing the forward direction away from a cliff.

זה שינוי הכיוון קדימה הרחק מצוק.

We'll still have houses with fridges,

עדיין יהיו לנו בתים עם מקררים,

good schools, health care, profitable businesses.

בתי ספר טובים, שירותי בריאות, עסקים רווחיים.

We'll go to jobs and parties.

נלך לעבודות ולמסיבות.

But social norms and economic dynamics will change.

אבל הנורמות החברתיות והדינמיקה הכלכלית ישתנו.

We'll redefine what has value or what work we call productive.

נגדיר מחדש במה יש ערך או איזו עבודה אנו מכנים יצרנית.

With our needs securely met,

כאשר הצרכים שלנו יקבלו מענה בטוח,

this trade-off between social and environmental benefits,

הפשרה הזו בין יתרונות חברתיים וסביבתיים,

which we often take as given, dissolves.

שלעתים קרובות אנו רואים כמובנים מאליהם, מתמוססת.

Sharing more equally means less income and wealth inequality,

חלוקה שוויונית יותר פירושה פחות אי שוויון בהכנסות ובעושר,

improving social cohesion

שיפור הלכידות החברתית והפחתת הצריכה הבזבזנית ומנקרת העיניים.

and reducing wasteful, conspicuous consumption.

Efficiency gains are used to work less instead of produce more.

תועלות מהתייעלות ישמשו כדי לעבוד פחות במקום כדי לייצר יותר.

By not pursuing growth at all costs,

בכך שלא נרדוף אחר צמיחה בכל מחיר,

we can avoid a lot of costs,

אנו יכולים להימנע מעלויות רבות,

like all the expenditure on health care and cleanups due to pollution.

כמו כל ההוצאות על שירותי בריאות ונקיונות עקב זיהום.

Moving to a post-growth society isn't choosing permanent recession.

המעבר לחברה שלאחר צמיחה אינו בחירה במיתון קבוע.

It's flexing our free will to change our notion of prosperity

זו הגמשת הרצון החופשי שלנו כדי לשנות את תפיסתנו לגבי שגשוג

from ever more to better.

מיותר ויותר לטוב יותר.

How probable is this economic transformation?

עד כמה סביר השינוי הכלכלי הזה?

It's feasible. That's half the answer.

זה אפשרי. זו מחצית התשובה.

We know what promotes well-being.

אנחנו יודעים מה מקדם רווחה.

In fact, policies like zero tolerance on child poverty

למעשה, מדיניות כמו אפס סובלנות לעוני של ילדים

or GDP alternatives

או חלופות לתל“ג כבר משמשות ב-WIEGO,

are exchanged already in WIEGO,

a partnership of self-proclaimed well-being governments.

שותפות של ממשלות שהכריזו על עצמן כממשלות רווחה.

Dozens of cities are piloting post-growth frameworks

עשרות ערים מפעילות תכניות ניסוי של מסגרות שלאחר צמיחה

to operate within explicit social and environmental boundaries,

כדי לפעול בתוך גבולות חברתיים וסביבתיים מפורשים,

with practices like universal basic incomes.

עם פרקטיקות כמו הכנסה בסיסית אוניברסלית.

I love how companies that put people and planet legally above profit

אני אוהבת את איך שחברות שמעמידות אנשים ואת כוכב הלכת באופן חוקי מעל הרווח

generate billions each year.

מייצרות מיליארדים מדי שנה.

How communities are taking back stewardship of their commons

כיצד קהילות לוקחות חזרה לידיהן את ניהול הנכסים שלהן

with co-ops and renewable energy,

באמצעות קואופרטיבים ואנרגיה, מים או מזון מתחדשים.

water or food.

Or how recent experiments with shorter workweeks for the same pay

או איך שהניסויים האחרונים בשבועות עבודה קצרים יותר עבור אותו שכר

were so successful that most of those companies made it permanent.

היו כה מוצלחים עד שרוב החברות הללו הפכו אותו לקבוע.

We also have the technological capabilities,

יש לנו גם את היכולות הטכנולוגיות,

which will be pivotal, once directed towards the right goal.

שיהיו חיוניות ברגע שיופנו למטרה הנכונה.

This redirection is indispensable.

הניתוב הזה מחדש הוא הכרחי.

But of course, I'm regularly told the techno-optimist argument

אבל כמובן, מציגים לי באופן קבוע את הטיעון הטכנו-אופטימיסטי שזה לא.

that it's not.

And I always respond.

ואני תמיד מגיבה.

Let's say we could replace the dying bee colonies

נניח שנוכל להחליף את מושבות הדבורים הגוססות במאביקים רובוטים.

with robot pollinators.

Why do that if we can also advance regenerative agriculture,

למה לעשות את זה אם אנחנו יכולים גם לקדם חקלאות מתחדשת,

which doesn't cause insecticide?

שאינה גורמת להשמדה של חרקים?

Why dedicate our innovative powers to tree-planting drones

למה להקדיש את הכוחות החדשניים שלנו למל“טים לשתילת עצים

when we can also use that thinking

כשאנחנו יכולים גם להשתמש בחשיבה הזו

to redesign our economy so that existing forest isn't cut down?

כדי לעצב מחדש את הכלכלה שלנו כך שהיערות הקיימים לא ייכרתו?

And that brings me to the other half of the answer,

וזה מביא אותי למחצית השנייה של התשובה,

to how probable a well-being economy is.

לשאלה עד כמה כלכלה של רווחה היא סבירה.

It's promise.

זו הבטחה.

We'd have less stuff, but more of what we need.

יהיו לנו פחות דברים, אבל יותר ממה שאנחנו צריכים.

Connection.

חיבור.

Maintaining a sense of community and purpose is hard

שמירה על תחושות של קהילה ותכלית היא קשה

in this current economic system,

במערכת הכלכלית הנוכחית,

which treats us as selfish, never satisfied consumers.

המתייחסת אלינו כאל צרכנים אנוכיים, שלעולם אינם מרוצים.

Research shows we're not just capable of caring for life,

מחקרים מראים שאנחנו מסוגלים לא רק לדאוג לחיים,

we derive joy and meaning from it.

אנחנו מפיקים מהם שמחה ומשמעות.

We can't be truly happy unless those around us thrive too.

אנחנו לא יכולים להיות מאושרים באמת אלא אם גם הסובבים אותנו משגשגים.

This economic transformation

טרנספורמציה כלכלית זו לא תהיה כניעה להכרח עגום.

wouldn't be a capitulation to grim necessity.

We'd want to do it even if we were not facing ecosystem collapse,

היינו רוצים לעשות את זה גם אם לא היינו עומדים בפני קריסת המערכת האקולוגית,

because a well-being economy fits much better who we want to be

כי כלכלה של רווחה מתאימה הרבה יותר למי שאנחנו רוצים להיות

and a world we long to live in.

ולעולם בו אנו משתוקקים לחיות.

So we started with these global problems

אז התחלנו עם הבעיות הגלובליות הללו

and found that changing our economic system is imperative,

ומצאנו ששינוי המערכת הכלכלית שלנו הוא הכרחי,

but also feasible.

אך גם ייתכן.

And no sacrifice,

ואין זו הקרבה,

but simply a letting go of what's no longer serving us

אלא פשוט השתחררות ממה שכבר לא משרת אותנו

to find belonging in a post-growth world of embraced interdependence.

בחיפוש אחר שייכות בעולם שלאחר הצמיחה, של תלות הדדית מבחירה.

If that sounds spiritual, that's what a well-being economy delivers.

אם זה נשמע רוחני, זה מה שמספקת כלכלה של רווחה.

Physical sufficiency, social abundance and spiritual wealth,

סיפוק צרכים גופני, שפע חברתי ועושר רוחני,

including the peace of mind that this prosperity can last.

כולל השקט הנפשי ששגשוג זה יכול להימשך.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Logan McClure Davda: Thank you, Gaya.

לוגן מק'קלור דבדה: תודה, גאיה.

So you spoke tonight about broader economic transformation.

אז דיברת הערב על טרנספורמציה כלכלית רחבה יותר.

But what can we as individuals do?

אבל מה אנחנו כיחידים יכולים לעשות?

Gaya Herrington: Yes. You have to find your unique influence in the system.

גאיה הרינגטון: כן. אתם צריך למצוא את ההשפעה הייחודית שלכם במערכת.

So that starts by changing the system's narrative.

אז זה מתחיל בשינוי הנרטיב של המערכת.

We've been told the story of separation.

סיפרו לנו את סיפור ההפרדה.

We are selfish, violent beings, doomed to exploit our commons,

אנחנו יצורים אנוכיים ואלימים, נידונים לנצל את השטחים המשותפים שלנו,

so the best thing we can hope for then is technology to save us.

אז הדבר הטוב ביותר שנוכל לקוות לו הוא שהטכנולוגיה תציל אותנו.

So you would have to start by working from a different narrative:

אז אתם צריכים להתחיל לעבוד מתוך נרטיב אחר:

the story of interdependence,

סיפור התלות ההדדית,

in which we are nature.

שבו אנחנו הטבע.

Once our needs are securely met,

ברגע שהצרכים שלנו נענים בצורה בטוחה,

we rejoice in contributing to this web of life

אנו שמחים לתרום לרשת החיים הזו שכולנו חלק ממנה.

that we're all part of.

So you talk about bringing it back to the personal level.

אז מדברים על החזרה של זה לרמה האישית.

That's actually very emotional work. It's deeply personal.

זו למעשה עבודה מאוד רגשית. זה מאוד אישי.

But of course, it cannot stay there.

אבל כמובן, זה לא יכול להישאר שם.

So then the next step is to build out this new narrative

אז השלב הבא הוא לבנות את הנרטיב החדש הזה במבנים של המערכת.

in the system's structures.

And that very much depends on where you are.

וזה מאוד תלוי איפה אתם נמצאים.

If you're in a corporation,

אם אתם בתאגיד, תבדקו מודלים עסקיים מתחדשים.

look into regenerative business models.

If you're in government, look into well-being government policies.

אם אתם בממשלה, בדקו את מדיניות הרווחה של הממשלה.

If you're an investor, see if you can transition

אם אתם משקיעים, בדקו אם אתם יכול לעבור

from ESG assessments, which are relative,

מהערכות ESG, שהן יחסיות,

to the absolute assessments against social foundations

להערכות המוחלטות כנגד יסודות חברתיים וגבולות פלנטריים.

and planetary boundaries.

If you're an entrepreneur, look into employee ownership.

אם אתם יזמים, בדקו אפשרות לבעלות של העובדים.

Everyone, citizens, buy at not-for-profit companies.

כולנו, כאזרחים, מתחילים לקנות מחברות ללא מטרות רווח.

See if community solar makes sense for you.

בדקו אם ייצור חשמל סולרי בקהילה הגיוני עבורכם.

So there's so many things that you can do, but it very much depends on where you are.

אז יש כל כך הרבה דברים שאתם יכול לעשות, אבל זה מאוד תלוי איפה אתם נמצאים.

But there is one general piece of advice that I can give,

אבל יש עצה כללית אחת שאני יכולה לתת,

and that's: work together.

והיא: לעבוד יחד.

And remember that systems change

וזכרו ששינוי מערכות אינו ליניארי.

is not linear.

People do this very disjointedly at first,

אנשים עושים זאת בהתחלה בצורה מאוד מנותקת,

and then over time they build connections

ואז עם הזמן הם בונים קשרים

until a critical minority mass is reached,

עד שמגיעים למסת מיעוט קריטית,

typically around 25 percent or so.

בדרך כלל בסביבות 25 אחוזים לערך.

And only then does the majority come along

ורק אז הרוב מצטרף,

because the system change becomes self-reinforcing.

מכיוון ששינוי המערכת הופך למערכת שמחזקת את עצמה.

Now there's no guarantee that that will happen

עכשיו, אין כל ערובה שזה יקרה

for the economic transformation that I'm proposing,

במקרה של השינוי הכלכלי שאני מציעה,

but if it does, it will have been because people like you

אבל אם זה יקרה, זה יהיה בגלל שאנשים כמוכם

that are gathered here today

שהתאספו כאן היום

contributed to that change in their own unique way.

תרמו לשינוי הזה בדרך הייחודית שלהם.

So thank you for listening.

אז תודה שהקשבתם.

LMD: Thank you, Gaya.

ל.מ.ד: תודה, גאיה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)