How to Defend Democracy — and Fight Autocracy | Leopoldo Lopez | TED

תרגום: Roey Perlstein עריכה: zeeva livshitz

So today I want to talk to you about something

אז היום אני רוצה לדבר איתכם על משהו,

that has been at the core of my existence for the past years:

שנמצא בליבת הקיום שלי בשנים האחרונות:

freedom and democracy.

חירות ודמוקרטיה.

I was elected mayor of Caracas, the capital of Venezuela,

נבחרתי לראש עיריית קראקס, בירת ונצואלה, בשנת 2000.

in the year 2000.

I was reelected in the year 2004.

נבחרתי מחדש בשנת 2004.

And then in the year 2008, when I was running for higher office,

ואז, בשנת 2008, כאשר התמודדתי למשרה גבוהה יותר,

I was banned to run for office.

נאסר עלי להתמודד.

Because we were going to win.

כי עמדנו לנצח.

At that time, we started a movement,

באותו הזמן הקמנו תנועה,

a nonviolent civil resistance grassroots movement that went all over Venezuela

תנועת התנגדות אזרחית לא אלימה, שצמחה מלמטה והסתובבה בכל רחבי ונצואלה,

and worked with people all around the country

ועבדה עם אנשים בכל רחבי המדינה

to build a network that could face off the dictatorship of Nicolás Maduro.

כדי לבנות רשת, אשר תוכל להתמודד עם הדיקטטורה של ניקולאס מאדורו.

In the year 2013, Maduro was elected.

בשנת 2013 מאדורו נבחר. הוא גנב את הבחירות.

He stole an election.

And in January of 2014, we called for protest.

ובינואר של שנת 2014 קראנו למחאה.

Tens of thousands of people went to the streets.

עשרות אלפי אנשים יצאו לרחובות.

And that took me to prison.

וזה הוביל אותי לכלא.

I spent the next seven years in imprisonment,

את שבע השנים הבאות העברתי בכלא,

four of them in solitary confinement in a military prison.

ארבע מתוכן בבידוד בכלא צבאי.

The history of my country, Venezuela,

ההיסטוריה של המדינה שלי, ונצואלה,

is one, like many other Latin American countries, African countries,

היא כמו זו של מדינות רבות אחרות באמריקה הלטינית ובאפריקה,

one of military rule,

היסטוריה של משטר צבאי,

exile, imprisonment and politics.

הגליות, כליאה ופוליטיקה.

So I had read a lot about what it meant to be in prison.

אז קראתי הרבה על מה שזה אומר, להיות בכלא.

I read the usual suspects,

קראתי את החשודים הרגילים, קראתי על מנדלה, קראתי על גאנדי,

I read about Mandela, I read about Gandhi,

I read about my [role] model, Martin Luther King.

קראתי על דמות המופת שלי, מרטין לותר קינג.

But I also read a lot about the experience of Venezuelans,

אבל קראתי הרבה גם על החוויות של וונצואליאנים,

including my great grandfather,

כולל הסבא-רבא שלי,

who had been a political prisoner for years

שהיה אסיר פוליטי במשך שנים ונפטר בגלות.

and died in exile.

Everything that they had to say was relevant to their own condition,

כל מה שהיה להם לומר היה רלבנטי למצב שלהם עצמם,

but they all spoke about the importance of having a routine.

אבל הם דיברו כולם על החשיבות של שמירה על שגרה.

So I had my own routine since day one,

אז היתה לי שגרה משלי, החל מהיום הראשון,

February 18 of 2014.

ה-18 בפברואר 2014.

My routine was simple.

השגרה שלי היתה פשוטה.

I would do three things every day.

הקפדתי לעשות שלושה דברים בכל יום.

I would pray to take care of my soul.

התפללתי כדי לדאוג לנשמה שלי.

I would read, write, to do something with my mind.

קראתי וכתבתי כדי להעסיק את המוח שלי.

And I would do exercise.

והתעמלתי.

I did those three things with Spartan discipline every day.

עשיתי את שלושת הדברים הללו עם משמעת ספרטנית בכל יום.

If I did them, I would feel that I was winning the day.

אם הצלחתי לעשות אותם, הרגשתי שאני מנצח את היום.

But there was one thing that I would think about every single day:

אבל היה דבר אחד שחשבתי עליו בכל יום ויום:

why I was in prison.

מדוע אני נמצא בכלא.

And in fact, this is something that I'm sure happens to all prisoners,

ולמעשה, זה משהו שאני בטוח שקורה לכל האסירים,

political prisoners or not.

פוליטיים או לא.

That's what prison, in a way, is made for.

במובן מסוים, לזה נוצר בית-הכלא.

So every day I thought about what freedom and democracy meant.

אז כל יום חשבתי על המשמעות של חירות ושל דמוקרטיה

And it was there in a cell, two by two,

וזה היה שם, בתא של שניים על שניים, בבידוד,

in solitary confinement

that I really got to understand what freedom was.

שהבנתי באופן עמוק מהי חירות.

And it became clear to me that freedom is not about one thing.

והתברר לי, שחירות לא עוסקת בדבר אחד.

In fact, freedom is about the possibility of doing many things.

למעשה, החירות היא היכולת לעשות הרבה דברים שונים.

So the possibility to speak out, to express your mind.

זו היכולת לדבר, להביע את אשר על ליבך.

It's the possibility to move around in your country.

זו היכולת לנוע ממקום למקום במדינה שלך.

It's the possibility to assemble with whomever you want to assemble,

זו האפשרות להתאסף עם כל מי שתרצה להתאסף,

to pray to whomever you want to pray,

להתפלל למי שתרצה להתפלל,

to own property.

להחזיק ברכוש.

And all of those things were taken away from me and from millions of Venezuelans.

וכל הדברים הללו נלקחו ממני, וממיליוני ונצואליאנים.

And it also became very clear to me

והבנתי גם בבירור רב,

that freedom and democracy were two sides of a coin.

שחירות ודמוקרטיה היו שני צדדים של אותה מטבע.

Were interdependent.

הן תלויות זו בזו.

You cannot have freedom without democracy.

לא יכולה להיות לכם חירות ללא דמוקרטיה.

You cannot have democracy if people are not free.

לא יכולה להיות לכם דמוקרטיה אם אנשים אינם חופשיים.

So that took me to think

וזה הביא אותי לחשוב על מצב הדמוקרטיה. למעשה,

about the state of democracy.

In fact, next month,

בחודש הבא, בנובמבר,

in November,

we're going to celebrate the 35th anniversary

נחגוג 35 שנים לנפילת חומת ברלין

of the fall of the Berlin Wall,

35 years.

35 שנים.

Back then, I was in grad school.

הייתי אז באוניברסיטה.

It was the '90s.

אלו היו שנות ה-90′.

And I remember the excitement that was everywhere

ואני זוכר את ההתרגשות שהיתה בכל מקום

about spreading democracy,

ביחס להפצת הדמוקרטיה, ההפצה של חירות, של זכויות אדם, בכל מקום.

spreading freedom, human rights, all over the place.

I remember my teachers

אני זוכר את המורים שלי נוסעים למדינות שונות עם התלמידים שלהם.

going to different countries with students.

But when we look back 35 years ago and we fast forward,

אבל כאשר אנחנו מביטים לאחור 35 שנים, ואז מריצים את הסרט קדימה,

things didn't really come out the way it was expected.

הדברים לא ממש התגלגלו בדרך שציפינו.

Only 10 years ago,

רק לפני עשר שנים,

42 percent of the world's population was living under autocratic rule.

42 אחוזים מאוכלוסיית העולם חיו תחת שלטון אוטוקרטי.

That was 3.1 billion people.

אלו היו 3.1 מיליארד אנשים.

That's around the same time I was sent to prison.

זה היה בערך בזמן שבו נשלחתי לכלא.

Today, 72 percent of the global population

כיום, 72 אחוזים מאוכלוסיית העולם

is living under some sort of autocratic rule.

חיים תחת סוג כזה או אחר של משטר אוטוקרטי.

So let's think about this.

אז בואו נחשוב על זה.

This is 5.7 billion people in the world

מדובר ב-5.7 מיליארד אנשים בעולם,

that don't have the rights that most people in this room have.

שאין להם את אותן זכויות שיש לרוב האנשים בחדר הזה.

They can't speak freely,

הם לא יכולים לדבר בחופשיות, הם לא יכולים לנוע בחופשיות,

they can't move freely, they can't pray freely,

הם לא יכולים להתפלל בחופשיות, הם לא יכולים להחזיק ברכוש.

they can't own property.

5.7 billion people in the world.

5.7 מיליארד אנשים בעולם.

After seven years of imprisonment,

אחרי שבע שנים במאסר,

I was able to escape prison and went into exile.

הצלחתי להימלט מהכלא ויצאתי לגלות.

Exile is another form of imprisonment.

גלות היא צורה אחרת של כליאה.

At the beginning, it was tough.

בהתחלה, זה היה קשה.

But then I started to meet other people like myself,

אבל אז התחלתי לפגוש עוד אנשים כמוני,

who had been leading protests in their countries,

שהובילו מחאות במדינות שלהם,

who had been political prisoners,

שהיו אסירים פוליטיים,

who were in exile.

שהיו בגלות.

And we were very different in any way we could think about:

והיינו שונים מאד זה מזה, בכל מובן שיכולנו לחשוב עליו:

our skin color, our religion, our languages,

צבע העור שלנו, הדת שלנו, השפות שלנו,

the story of our families, the history of our countries.

הסיפורים המשפחתיים שלנו, ההיסטוריה של המדינות שלנו.

We were very different.

היינו שונים מאד.

But when we spoke

אבל כאשר דיברנו על מה זה אומר להיאבק למען החירות

about what it meant to fight for freedom

and to confront autocracies,

ולהתעמת עם אוטוקרטיות,

I was with my buddies.

הייתי עם החברים שלי.

It was the same people, the same movement.

אלו היו אותם האנשים, אותה התנועה.

So we decided to create an alliance

אז החלטנו ליצור ברית

of democracy defenders and freedom fighters.

של מגיני הדמוקרטיה ולוחמי החופש.

So alongside with Garry Kasparov,

אז יחד עם גארי קספרוב מרוסיה,

from Russia,

and an incredible woman from Iran, Masih Alinejad,

ואישה מדהימה מאיראן, מאסיה אלינג’אד,

we decided to create an alliance of freedom fighters

החלטנו ליצור ברית של לוחמי חופש ומגיני הדמוקרטיה.

and democracy defenders.

And that's how we created the World Liberty Congress,

וכך יצא שהקמנו את קונגרס החירות העולמי,

which is an alliance of hundreds of leaders,

שהוא ברית של מאות מנהיגים,

many of them you have seen their work in Hong Kong, in Russia, in Belarus,

שאת העבודה של רבים מהם ראיתם בהונג-קונג, ברוסיה, בבלארוס,

in Uganda, in Zimbabwe, in Afghanistan, in Cambodia, Nicaragua, Cuba,

באוגנדה, בזימבאבווה, באפגניסטאן, בקמבודיה, ניקרגואה, קובה,

in many countries.

בארצות רבות.

And we decided to work together, to come together

והחלטנו לעבוד יחד, להתחבר,

with a single purpose:

עם מטרה אחת ויחידה:

to stop autocracy

לבלום את האוטוקרטיה

and to bring democracy to our countries.

ולהביא דמוקרטיה למדינות שלנו.

But it became very clear to us

אבל נעשה לנו מאד ברור

that we were not only facing our local autocrat,

שאנחנו לא מתמודדים רק עם האוטוקרט המקומי שלנו,

we were also facing a network of autocrats,

אנחנו ניצבים גם בפני רשת של אוטוקרטים, ציר של אוטוקרטים.

an axis of autocrats.

And this is something that might not be obvious to many people.

וזה משהו שאולי איננו ברור לאנשים רבים.

But in fact, autocrats work together.

אבל למעשה, האוטוקרטים פועלים יחד.

They support each other.

הם תומכים אלו באלו.

In many ways: diplomatically, financially, militarily,

בדרכים רבות: דיפלומטיות, פיננסיות, צבאיות,

through their kleptocratic networks.

באמצעות הרשתות הקלפטוקרטיות שלהם.

And this is not an ideological alliance.

וזו לא ברית אידיאולוגית.

It has nothing to do with ideology.

אין לזה כל קשר לאידיאולוגיה.

Right, left, conservative, liberals, nothing to do with that.

ימין, שמאל, שמרנים, ליברלים, שום קשר לכל זה.

It has to do with power, money and a common enemy:

יש לזה קשר לעוצמה, לכסף ולאויב משותף:

democracy.

הדמוקרטיה.

So that's why you have the nationalists from Russia,

ולכן יש לכם את הלאומנים מרוסיה,

the theocrats from Iran,

את התאוקרטים מאיראן,

the communists from China,

הקומוניסטים מסין,

working together under a similar alliance.

כולם עובדים יחד תחת ברית דומה.

So if autocrats are working together

כך שאם האוטוקרטים עובדים יחד,

and the world is coming to a point

והעולם מגיע לנקודה שבה

where 72 percent of the world's population is under autocracy,

72 אחוזים מאוכלוסיית העולם חיים תחת שלטון אוטוקרטי,

it's time to think about why should you care about this?

הגיע הזמן לחשוב, למה שיהיה לכם איכפת מזה?

Why should everybody, anybody care about this?

למה שיהיה לכולנו, למישהו, איכפת מכל זה?

Why should someone who’s living in the United States or in Europe

מדוע שמישהו שחי בארצות-הברית או באירופה

or in a functioning democracy care about this?

או בדמוקרטיה מתפקדת, יהיה לו איכפת מכל זה?

Well, if you care about climate change,

ובכן, אם איכפת לכם משינויי האקלים,

if you care about gender equality,

אם איכפת לכם משוויון מגדרי,

if you care about women's rights,

אם איכפת לכם מזכויות נשים,

if you care about human rights,

אם איכפת לכם מזכויות אדם,

if you care about corruption,

אם איכפת לכם משחיתות,

if you care about migration,

אם איכפת לכם מהגירה,

you need to be concerned about the rise of autocracy

אתם צריכים להיות מודאגים מעלייתה של האוטוקרטיה

and the need for democracy.

והצורך בדמוקרטיה.

30 percent of the CO2 emissions come from China and Russia alone.

30 אחוזים מפליטות הפחמן הדו-חמצני מגיעים מסין ומרוסיה לבדן.

80 percent of the world’s poverty comes from autocratic countries.

80 אחוזים מן העוני בעולם מגיעים ממדינות אוטוקרטיות.

90 percent of the forced migration,

90 אחוזים מן ההגירה הכפויה,

and we from Venezuela can speak about this,

ואנחנו מונצואלה יכולים להעיד על כך,

has at its root cause autocracy.

נובעים ביסודם מאוטוקרטיה.

So we need to care about this.

אז זה צריך לעניין אותנו.

And what can be done?

ומה ניתן לעשות?

What can be done about this?

מה אנחנו יכולים לעשות בעניין?

Well, I believe that we are now at a moment

ובכן, אני מאמין שאנחנו נמצאים ברגע

where we need to make a tipping point

שבו עלינו ליצור נקודת מפנה

of the engagement of people around the world

במעורבות של אנשים ברחבי העולם

to create a movement towards freedom and democracy.

כדי ליצור תנועה למען חירות ודמוקרטיה.

Think about the climate change movement

חישבו על תנועת שינוי האקלים לפני 20, 30, 40 שנה.

20, 30, 40 years ago.

It was not mainstream.

זה לא היה הזרם המרכזי.

It was there, but it was not mainstream.

היא היתה שם, אבל היא לא היתה הזרם המרכזי.

But then what happened?

אבל מה קרה אז?

Researchers, governments, policymakers, activists,

חוקרים, ממשלות, קובעי מדיניות, אקטיביסטים,

artists, school teachers, students,

אמנים, מורות בבתי-ספר, סטודנטים, ילדים,

children, everybody came together under the same cause.

כולם התאספו יחד תחת אותה המטרה.

Because I remember during the 1980s, '90s,

כי אני זוכר שבשנות ה-80′, ה-90′,

you would look up to the sky

היית מביט למעלה, לשמיים,

and you would think that there was an ozone hole in the sky

והיית חושב שיש חור באוזון שם בשמיים

that was going to destroy.

שעומד להשמיד הכל.

So the threat was very clear.

אז האיום היה מאד ברור.

People came together, policy came together,

אנשים התחברו, המדיניות התחברה,

and now it's mainstream.

וכעת זהו הזרם המרכזי.

Things are being done.

דברים נעשים.

I believe we are at that point with respect to democracy and freedom.

אני מאמין שאנחנו נמצאים בנקודה הזו ביחס לדמוקרטיה ולחירות.

If that trend continues,

אם המגמה הזו תימשך,

today 72 percent, if that trend continues,

כיום 72 אחוזים, אם המגמה הזו תימשך,

maybe in the next 25 years, in 2050,

אולי בעוד 25 שנים, בשנת 2050,

the entire world would be autocratic.

העולם כולו יהיה אוטוקרטי.

And that is less than a generation ago.

וזה היה לפני פחות מדור.

So we must take action.

כך שאנחנו חייבים לפעול.

What can we do?

מה אנחנו יכולים לעשות?

Well, the first thing I believe is

ובכן, הדבר הראשון, אני מאמין,

to assume that we need to take the offensive.

הוא להניח שאנחנו צריכים לעבור להתקפה.

Stop legitimizing autocrats.

להפסיק לתת לגיטימציה לאוטוקרטים.

Autocrats today are comfortable.

לאוטוקרטים כיום נוח.

They do business with governments, with businesses.

הם עושים עסקים עם ממשלות, עם תאגידים.

We need to think of smart sanctions,

אנחנו צריכים לחשוב על סנקציות חכמות,

of ways to make them accountable for the violations of human rights.

על דרכים להפוך אותם לאחראים להפרות של זכויות אדם.

Second, there needs to be a support for pro-democracy

שנית, צריכה להיות תמיכה בתנועות התומכות בדמוקרטיה ובחירות

and freedom movements.

In the United States,

בארצות הברית, שהיא החברה הפילנתרופית הפעילה ביותר בעולם,

that is the most actively philanthropic society in the world,

only two percent of philanthropy goes to democracy-related issues.

רק שני אחוזים מהפילנתרופיה הולכים לסוגיות הקשורות לדמוקרטיה.

Only two percent.

רק שני אחוזים.

And a fraction of a fraction of that two percent

ושבריר של שבריר משני האחוזים הללו

goes to promote democracy outside the US.

הולך לקידום דמוקרטיה מחוץ לארצות-הברית.

It's not a priority.

זה לא בסדר העדיפויות.

So supporting pro-democracy movements,

כך שתמיכה בתנועות פרו-דמוקרטיות,

supporting the people that want to be free,

תמיכה באנשים שרוצים להיות חופשיים,

should be a priority for all.

צריכה להיות בעדיפות של כולם.

And I mean, let me give you some examples.

ואני מתכוון, תרשו לי לתת לכם כמה דוגמאות.

Technology.

טכנולוגיה.

Access to internet, to free and uncensored internet.

גישה לאינטרנט, לאינטרנט חופשי ולא מצונזר.

Think of the potential transformational capacity

חישבו על כוח השינוי הפוטנציאלי

to give people all over the world access to internet.

שיש בלתת לאנשים בכל רחבי העולם גישה לאינטרנט.

Let me give you another example.

הרשו לי לתת לכם דוגמה נוספת.

Using new technologies like Bitcoin

השימוש בטכנולוגיות חדשות כמו ביטקוין

to promote and support the potential of these movements.

כדי לקדם ולתמוך בפוטנציאל של התנועות הללו.

We are doing this already.

אנחנו כבר עושים את זה.

In the case of Venezuela,

במקרה של ונצואלה,

we supported more than 80,000 medical doctors and nurses

תמכנו בלמעלה מ-80,000 רופאים ואחיות

using Stablecoins and Bitcoins

באמצעות שימוש בסטייבלקוין וביטקוין,

because under autocracies you are under a financial apartheid.

משום שתחת שלטון אוטוקרטי אתה כפוף לאפרטהייד פיננסי.

Give opportunities for training.

תנו הזדמנויות להכשרה.

Give opportunities for these movements to be part of a global conversation.

תנו הזדמנויות לתנועות הללו להיות חלק משיח עולמי.

And finally, we need to build a global movement.

ולבסוף, אנחנו צריכים לבנות מחדש תנועה עולמית.

There is not one person,

אין אדם אחד,

one organization, one government,

ארגון אחד, ממשלה אחת,

that can do this by themselves.

שמסוגלים לעשות את זה בכוחות עצמם.

Similar to climate change.

בדומה לשינויי האקלים,

We need to think of this challenge as a network.

עלינו לחשוב על האתגר הזה בתור רשת.

We need to create nodes of network,

אנחנו צריכים ליצור נקודות קצה של רשת,

nodes of network that activate all over the place.

נקודות של רשת שפעילות בכל מקום ומקום.

We need to activate anyone with the things that they can do.

אנחנו צריכים להפעיל כל אחד עם הדברים שהם יכולים לעשות.

Musicians should think about singing for freedom.

מוזיקאים צריכים לחשוב על השימוש בשירה למען החירות.

Artists, intellectuals, researchers, activists, governments.

אמנים, אינטלקטואלים, חוקרים, אקטיביסטים, ממשלות.

Everybody can create their own node with a similar goal,

כל אחד יכול ליצור נקודה משלו עם אותה מטרה,

which is freedom and democracy.

שהיא חירות ודמוקרטיה.

When I was in solitary confinement,

כאשר הייתי בבידוד,

I had a window,

היה לי חלון,

and I could see through the crack of that window that there was a tree,

ויכולתי לראות דרך הסדק של החלון הזה שהיה שם עץ.

and in that tree there was a hawk.

ועל העץ הזה היה נץ.

And I contemplated that animal for hours and hours and hours.

והרהרתי בחיה הזו במשך שעות על גבי שעות על גבי שעות.

I only think that you contemplate an animal that long

אני חושב שאתה יכול להרהר בחיה כל-כך הרבה

if you're in biology or you're in prison.

רק אם אתה בביולוגיה, או בכלא.

And one day, a guard told me,

ויום אחד שומר אמר לי,

because I was always telling the guards about the hawk,

כי כל הזמן סיפרתי לשומרים על הנץ,

he said, "You know, the hawk is injured,

הוא אמר, “אתה יודע, הנץ פצוע,

went through barbed wire, and he’s injured.”

הוא עבר דרך גדר תיל והוא פצוע.”

And I said, "Bring it to me."

ואני אמרתי, “תביא אותו אלי.”

And to my surprise, they brought it to me.

ולהפתעתי, הם הביאו לי אותו.

Maybe because they thought it was going to die.

אולי כי הם חשבו שהוא עומד למות.

I fed that hawk.

האכלתי את הנץ הזה.

And that's the hawk in my cell.

וזה הנץ שבתא שלי.

That's a drawing I made of the prison I was [in],

זה ציור של הכלא שהייתי בו,

of that tree and of the hawk.

של העץ ההוא ושל הנץ.

And then one day, after a couple of months,

ואז, יום אחד, לאחר כמה חודשים,

they came to my cell,

הם באו לתא שלי,

they threw a blanket on the hawk, they took it away.

הם זרקו שמיכה על הנץ, והם לקחו אותו משם.

Of course it affected me.

ברור שזה השפיע עלי.

But less than a day after, that hawk was in the same tree.

אבל פחות מיום אחד לאחר מכן, הנץ היה שוב באותו העץ.

And it reassured me that it doesn't matter how low you are,

וזה נתן לי ביטחון, שלא משנה עד כמה אתה בשפל,

how low percentage possibilities you have to succeed,

כמה נמוכים סיכויי ההצלחה שלך,

there is always possibility to do so.

תמיד יש אפשרות שבכל זאת תצליח.

So I came out and being in exile,

אז יצאתי, ובזמן השהות שלי בגלות

I met a tattoo artist, that put me a tattoo of Venezuela on my leg,

פגשתי אמן קעקועים, שקעקע את ונצואלה על הרגל שלי,

so I now have that eagle here, and I have it always with me.

כך שעכשיו יש לי את העיט ההוא כאן, והוא תמיד איתי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

As a reminder,

כתזכורת,

as a reminder that we can always rise up to all of the challenges.

כתזכורת לכך שאנחנו תמיד יכולים להתעלות בפני כל אתגר.

So I ask all of you to stand up,

אז אני מבקש מכולכם לקום,

to speak out, to do something about our freedom.

לדבר, לעשות משהו ביחס לחירות שלנו.

This is our time.

זה הזמן שלנו.

Think of 25 years,

חישבו על 25 שנים,

and let's give our children a free world

ובואו ניתן לילדים שלנו עולם חופשי

with human rights, democracy and respect for all.

עם זכויות אדם, דמוקרטיה וכבוד לכל.

Thank you very much, thank you very much.

תודה רבה לכולכם, תודה רבה.

(Cheers and applause)

(תשואות ומחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

(Cheers and applause continue)

(תשואות ומחיאות כפיים נמשכות)

Helen Walters: Thank you, thank you, Leo.

הלן וולטרס: תודה לך, תודה לך, לאו.

Audience: Venezuela libre!

קהל: ונצואלה חופשית!

Leopoldo Lopez: Venezuela libre, hermano, Venezuela libre.

לאופולדו לופז: ונצואלה חופשית, אחי, ונצואלה חופשית.

HW: OK, Leo, I wanted to ask you a few questions,

ה“ו: ובכן, לאו, רציתי לשאול אותך מספר שאלות,

and actually Venezuela is one of them.

ולמעשה ונצואלה היא אחת מהן.

So there were elections in July,

אז היו בחירות ביולי,

Maduro says he won the election,

מאדורו אומר שהוא ניצח בבחירות,

observers says he did not.

משקיפים אומרים שהוא לא.

But what are you hearing?

אבל מה אתה שומע?

What is the situation in Venezuela right now?

מה המצב בונצואלה כרגע?

LL: Well, so let me explain this very briefly.

ל“ל: ובכן, הרשי לי להסביר זאת מאד בקצרה.

The case of Venezuela has been an electoral autocracy.

המקרה של ונצואלה היה כזה של אוטוקרטיה אלקטורלית.

So we've gone to elections for years.

כך שהלכנו לבחירות במשך שנים,

And we've been developing the ways in which we can know exactly the results.

ופיתחנו דרכים שבהן אנחנו יכולים לדעת במדויק את התוצאות.

On July 28, there was an election,

ב-28 ביולי היו בחירות.

we had a candidate, Maria Corina Machado,

היתה לנו מועמדת, מאריה קורינה מאצ’אדו,

she was disqualified the same way I was disqualified years ago.

והיא נפסלה באותה שיטה שבה אני נפסלתי לפני שנים.

So we had another candidate, Edmundo González.

אז היה לנו מועמד נוסף, אדמונדו גונזלז.

He was unknown three months before the election,

הוא היה לא מוכר שלושה חודשים לפני הבחירות,

but he became known by everybody.

אבל בסוף כולם כבר הכירו אותו.

And on the 28th of July, he won with 70 percent of the vote.

וב-28 ביולי, הוא ניצח עם 70 אחוזים מההצבעה.

The decision of Maduro was to steal the election.

ההחלטה של מאדורו היתה לגנוב את הבחירות.

But we were able to prove

אבל אנחנו הצלחנו להוכיח

with elements of every single voting machine,

עם אלמנטים מכל מכונת הצבעה קיימת,

that we actually won.

שלמעשה ניצחנו.

Maduro decided to have a repression all over the country.

מאדורו החליט לבצע דיכוי בכל רחבי המדינה.

We went to the election with 300 political prisoners.

הלכנו לבחירות עם 300 אסירים פוליטיים.

Now there are maybe 2,500 political prisoners.

עכשיו יש אולי 2,500 אסירים פוליטיים.

I wake up every day

אני מתעורר בכל יום

to get a message from someone from my movement

להודעה ממישהו מהתנועה שלי

who has been taken to prison,

שנלקח לכלא,

That's the situation now.

זה המצב כרגע.

But I can assure you that we will be free.

אבל אני יכול להבטיח לך שאנחנו נהיה חופשיים.

Because one thing is to think that you are a majority,

כי זה דבר אחד לחשוב שאתה הרוב,

and a very different one is to know.

ודבר אחר לגמרי לדעת את זה.

Everybody knows that we are a huge majority,

כולם יודעים שאנחנו רוב עצום,

and that will not be sustainable for Maduro

וזה לא יהיה בר-קיימא עבור מאדורו,

because we will never surrender.

משום שאנחנו לעולם לא ניכנע.

And we will be free.

ואנחנו נהיה חופשיים.

(Cheers and applause)

(תשואות ומחיאות כפיים)

HW: OK, so we were just chatting backstage

ה“ו: ובכן, בדיוק שוחחנו קודם מאחורי הקלעים

and you mentioned that today is a very special day,

והזכרת שהיום הוא יום מיוחד מאד,

and I want to bring up a photo.

ואני רוצה להציג תמונה.

And I wonder if you can tell us what today is for you.

ואני תוהה אם תוכל לספר לנו מהו היום הזה עבורך.

LL: Well, today is the fourth anniversary of me meeting my family.

ל“ל: ובכן, היום הוא יום השנה הרביעי לפגישה שלי עם המשפחה שלי.

This is my family,

זו המשפחה שלי,

that’s my wife, Lilian, more than my half.

זו אישתי, ליליאן, יותר מאשר החצי שלי.

You know, people say "my second half."

את יודעת, אנשים אומרים “החצי השני שלי“.

No, no, it's just three quarters of who I am,

לא, לא, היא שלושה רבעים ממי שאני,

my beautiful wife, Lilian.

אישתי היפה, ליליאן.

And these are my three kids, Manuela, who is now 15,

ואלו שלושת הילדים שלי, מנואלה, שהיא היום בת 15,

Leo, who is 11 and Federica, who is one.

לאו, שהוא בן 11, ופדריקה, שהיא בת שנה.

And I had not seen them for almost two years.

ולא ראיתי אותם במשך כמעט שנתיים.

I had not seen my kids and my wife.

לא ראיתי את הילדים שלי ואת אישתי.

And that’s the day, exactly four years ago,

והיום הוא היום, בדיוק לפני ארבע שנים,

after I escaped,

אחרי שנמלטתי,

I met them back in Spain.

שפגשתי אותם שוב בספרד.

So it's an important day for us.

כך שזה יום חשוב עבורנו.

And I’m very grateful that Lilian is the woman

ואני מלא הכרת תודה על כך שליליאן

who’s the mother of my kids.

היא האמא של הילדים שלי.

Because she was an incredible mother while I was away,

משום שהיא היתה אמא מדהימה בזמן שלא הייתי,

and she was an incredible advocate

והיא היתה תומכת מדהימה

for the freedom of all political prisoners when I was in prison.

בחירותם של כל האסירים הפוליטיים בזמן שהייתי בכלא.

HW: Leo, you’re an icon.

ה“ו: לאו, אתה אייקון.

Thank you, Leo Lopez.

תודה לך, לאו לופז.

LL: Thank you very much.

ל“ל: תודה רבה לך.