The Fight for Freedom in Iran and Ukraine | Christiane Amanpour | TED

תרגום: Naama Lieberman עריכה: zeeva livshitz

Whitney Pennington Rodgers: There is so much happening in the world right now.

וויטני פנינגטון רוג’רס: הרבה מתרחש בעולם כרגע.

האורחת שלנו היום מבלה את ימיה, בעצם,

Our guest today spends her days and, in fact,

את כל הקריירה המפוארת שלה במעקב ובדיווח

her entire illustrious career tracking and reporting

על הסיפורים הגדולים ביותר עכשיו.

on the moment's biggest stories.

She is CNN's chief international anchor

היא המגישה הבין-לאומית הראשית של CNN

and host of the network's award-winning flagship global affairs program,

והמנחה של תכנית הדגל זוכת הפרסים של הרשת העוסקת בחדשות מהעולם,

Amanpour on CNN International in London

אמנפור ב-CNN הבין-לאומית בלונדון

and Amanpour and Co. on PBS in the United States.

ואמנפור ושות′ ברשת PBS בארה“ב.

I'm so thrilled to have her here with us

אני נרגשת לארח אותה כאן

to offer context on some of the news stories

כדי לתת הקשר לכמה מסיפורי החדשות

that are impacting our world and our lives.

שמשפיעים על עולמנו ועל חיינו.

And you can see her there right now, please welcome Christiane Amanpour.

ואתם יכולים לראות אותה שם עכשיו, קבלו בבקשה את כריסטיאן אמנפור.

Hello, Christiane, how are you doing?

שלום, כריסטיאן, מה שלומך?

Christiane Amanpour: Whitney, thank you so much for having me.

כריסטיאן אמנפור: וויטני, תודה על האירוח.

אני שמחה מאד להיות אתך לכמה דקות ועם קהילת TED

I'm so glad to be with you for a few minutes and your TED community

על נושאים חשובים באמת.

on these really important issues.

וכן, אני המנחה הראשית של החדשות הבין-לאומיות, אבל לפני כן,

And yes, I am the chief international anchor, but before that,

הייתי, את יודעת, הכתבת הבין-לאומית הראשית.

I was, you know, the main international correspondent.

So the way I work is always informed by me being on the ground,

אז צורת העבודה שלי תמיד מושפעת מזה שהייתי על הקרקע,

in the field and having essentially walk the walk and talk the talk

מעבודת השטח בפועל, הולכת ומדברת,

with the people who are at the coalface.

עם האנשים שנמצאים בחזית.

WPR: I love that,

וויטני: אהבתי את זה, זה ייתן לנו פרספקטיבה מצוינת

and I feel like that's going to give us so much perspective

במהלך השיחה הזו.

during this conversation.

בואי פשוט נצלול פנימה.

Let’s just dive right in.

אני חושבת שהייתי רוצה להתחיל עם איראן.

I think one place we'd like to start with is in Iran.

לאלה מכם שנמצאים כאן ולא עוקבים,

For those of you who are on the call who haven't been tracking,

בספטמבר האחרון, אישה איראנית, מהסא אמיני,

back in September, an Iranian woman, Mahsa Amini,

מתה במעצר של משטרת המוסר האיראנית

died in the custody of Iranian morality police

after being arrested for not wearing hijab.

אחרי שנעצרה כי לא לבשה חיג’אב.

Amini's death sparked protests and a revolution

מותה של אמיני הצית מחאות ומהומות

סביב זכויות נשים באיראן ומעבר לכך

around women's rights in Iran and beyond

שממשיכות ברגעים אלה ממש.

that is continuing into this very moment.

וכריסטיאן, אני יודעת שדיווחת על איראן לאורך הקריירה

And, Christiane,

I know that you've reported on Iran throughout your career

and have spent a lot of time covering this story very closely.

ובילית זמן רב בכיסוי הסיפור הזה מקרוב.

So how historically significant would you say this moment is in Iran?

אז עד כמה יש חשיבות היסטורית לרגע הזה באיראן לדעתך?

And could you just give us some context on that?

תוכלי לתת לנו הקשר לזה?

CA: Look, I think it is very significant.

כ“א: תראי, לדעתי זה משמעותי מאד.

Exactly how and what will develop towards the end, I'm not sure.

בדיוק איך ומה יתפתח בסוף, אני לא בטוחה.

A little bit of my own history:

קצת מההיסטוריה האישית שלי:

I am half Iranian, and I grew up in Iran.

אני חצי איראנית, וגדלתי באיראן.

And I spent essentially the first 20 years of my life in Iran,

ביליתי את עשרים השנים הראשונות בחיי באיראן,

with a little bit of going back and forth to the UK for boarding school.

עם קצת נסיעות הלוך וחזור לפנימייה באנגליה.

But that's where my home was and that's where my parents lived,

אבל שם היה הבית שלי ושם חיו ההורים שלי,

and my sisters, essentially, you know,

והאחיות שלי, בעצם, את יודעת,

I was there during the build up to the Islamic Revolution of 1979.

הייתי שם לקראת המהפכה האיסלאמית ב-1979.

And so I saw all that happening,

וראיתי כל מה שקורה,

and that's what made me want to be a journalist, in fact,

וזה מה שגרם לי לרצות להיות עיתונאית, בעצם,

to tell those kinds of history-making stories to the world.

לספר סיפורים היסטוריים כאלה לעולם.

And that's what really focused me on the kind of career that I then pursued.

וזה באמת מה שמיקד אותי בסוג הקריירה שפיתחתי.

Fast forward now some 43-odd years,

נריץ קדימה 43 שנים בערך,

and you can see that the women who actually were pretty upset

ואת יכולה לראות שהנשים שהיו די כועסות

at the beginning of the revolution, when they had demonstrated for Khomeini,

בתחילת המהפכה, כשהפגינו למען חומייני,

believing that he would bring democracy as he promised back then

באמונה שהוא יביא דמוקרטיה כמו שהוא הבטיח בזמנו

to a country that was a monarchy.

לארץ שהייתה מונרכיה.

And then to quickly find out that actually that wasn't his plan

ואז התגלה מהר מאד שלמעשה זו לא הייתה התכנית שלו

and to quickly find out that he was putting women under the veil,

והתגלה מהר מאד שהוא מכניס נשים מתחת לרעלה,

which he had not said earlier.

מה שהוא לא אמר לפני כן.

So for the first year or so of the revolution,

בשנה הראשונה בערך למהפכה,

women did not have to wear the veil.

נשים לא חויבו לעטות רעלה.

And when they did, many, many women came out and demonstrated against it.

וכשזה קרה, נשים רבות יצאו והפגינו נגד זה.

And then for the decades since,

ובמשך עשרות שנים מאז,

there's been a sort of a tug of war

יש מין מאבק כוחות

between how strictly to put on the veil and not.

עד כמה להקפיד על עטיית הרעלה או לא.

And clearly differences between conservative

ובבירור יש הבדלים בין שמרניות

and religious women

ונשים דתיות

who want to wear the whole tight covering that covers their head very tightly,

שרוצות ללבוש את הכיסוי ההדוק המלא שמכסה את הראש בצורה הדוקה מאד,

covers their body very loosely,

מכסה את הגוף בצורה מאד רחבה,

known as a chador in Iran.

מה שנקרא צ’דור באיראן.

And then those who just didn't, the younger generation who felt, well,

ואז יש את אלה שפשוט לא, הדור הצעיר שהרגישו,

they better, you know, follow the law, but they were kind of

שעדיף, את יודעת, לשמור על החוק, אבל הן היו כאילו

treading their own path towards how they would wear the hijab.

מנסות למצוא את הדרך שלהן לעטות חיג’אב.

And you could see coats and body coverings were getting tighter and shorter,

והיה אפשר לראות שכיסויי ראש וגוף נעשו הדוקים יותר וקצרים יותר,

head scarves were getting more colorful and pushed further back.

צעיפים נעשו צבעוניים יותר ונדחפו אחורה.

Women and girls were going to great lengths to make themselves look beautiful

נשים ונערות עשו מאמצים גדולים להיראות יפות

and stand out as women.

ולבלוט בתור נשים.

They would do their hair, particularly the front of their hair,

הן היו מטפחות את השיער, במיוחד השיער בקדמת הראש,

which stuck out of the scarf.

שהציץ מתוך הצעיף.

They would, you know, bangs were not forbidden, you know,

הן היו, את יודעת, לא היה אסור לעשות פוני,

beautifully made up their eyes, you know, their skin,

איפרו את העיניים בצורה יפה, את העור,

their lips were all just beautifully done.

השפתיים היו מאופרות מאד יפה.

And Iranian women are incredibly beautiful women in spirit and in body.

והנשים האיראניות הן יפות במיוחד ברוחן ובגופן.

And that seemed to be kind of OK.

ונראה שזה די בסדר.

But what happened towards the last sort of, ten years or so,

אבל מה שקרה בערך בעשר השנים האחרונות,

you've had a slightly less draconian regime

היה משטר קצת פחות דרקוני

when it comes to enforcing hijab.

בקשר לאכיפת החיג’אב.

You know, in the late '90s, early 2000s,

בסוף שנות ה-90, תחילת האלפיים,

and then a much more draconian, which is the latest one.

ואז אכיפה הרבה יותר דרקונית, כמו שיש לאחרונה.

So these very hard liners, this mullah, you know, Ebrahim Raisi,

אז השמרנים הקיצוניים, המולא הזה איברהים ראיסי,

who is the very hardline conservative president,

שהוא נשיא שמרני קשוח מאד,

actually came to the presidency by using as his political platform,

הגיע לנשיאות בעצם על ידי ניצול פוליטי,

among other things, a much tougher interpretation

בין היתר, של פרשנות קשוחה הרבה יותר

of what they believe, you know, the Islamic laws should be.

של מה שלדעתם צריך להיות החוק האיסלאמי.

And, of course, who paid the ultimate price? Women.

וכמובן, מי משלם את המחיר הסופי? נשים.

Because it's always, whether it's in Iran, whether it's in Afghanistan,

כי זה תמיד, בין אם באיראן, או באפגניסטן,

whether it's in the UAE or in Saudi Arabia,

באיחוד האמירויות או בערב הסעודית,

or whether it’s in parts of Africa, whether it’s in the United States, etc.,

או בחלקים מסוימים באפריקה, או בארה“ב, וכו′

women's bodies, women's personal space seem to be used, you know,

הגוף הנשי, המרחב האישי של נשים נראה שהוא מנוצל, את יודעת,

for people's political aims.

למטרות פוליטיות.

And so the same happened in Iran.

ואותו הדבר קרה באיראן.

And this poor, poor woman, Mahsa Amini, at the age of 22,

והאישה המסכנה הזו, מהסא אמיני, בת 22,

came with her family from the Kurdish region of Iran to visit relatives

הגיעה עם משפחתה מהאזור הכורדי של איראן לבקר קרובי משפחה

and was wearing a scarf and was wearing a body covering.

ועטתה צעיף ולבשה כיסוי גוף.

But the police on the corner at that time didn't think it was conservative enough.

אבל המשטרה שהייתה בסביבה לא חשבו שזה שמרני מספיק.

And that's why there's a backlash.

ולכן יש תגובה סוערת כזאת.

WPR: Well, you know, in recent days,

וויטני: טוב, בימים האחרונים,

a story was circulating that some 15,000 protesters were to be executed,

הסתובב סיפור על כך שכ-15,000 מפגינים יוצאו להורג,

and the veracity of the story has been challenged and disproven.

ואמיתות הסיפור נבדקה והופרכה.

As I understand it,

כמו שאני מבינה,

it's actually more like 15,000 protesters have been detained

האמת היא יותר ש-15,000 מפגינים נעצרו

and the parliament voted in support of the death penalty for protesters.

והפרלמנט הצביע בעד עונש מוות למפגינים.

But it's not ultimately up to them.

אבל זה לא תלוי רק בהם.

So I'm curious how real you think the possibility is that something like

אז אני סקרנית לשמוע כמה מציאותית לדעתך האפשרות

a mass execution might actually happen in the near future?

שהוצאה המונית להורג אכן תתבצע בעתיד הקרוב?

How real a threat is that?

עד כמה האיום הזה אמיתי?

CA: Well, you're right that this story was chased down, including by us,

כ“א: נכון שהסיפור הזה נבדק, גם על ידינו,

and it turned out not to be as it was being broadcast.

והסתבר שזה לא כמו שדווח.

On the other hand,

מצד שני,

there are many, many, I mean, you know, hundreds,

ישנם רבים מאד, את יודעת, מאות,

if not thousands of people who've been rounded up and put into prison,

אם לא אלפי אנשים שנעצרו ונכלאו,

whether they are women, men, young girls, other young people.

נשים, גברים, נערות צעירות, אנשים צעירים בכלל.

I recall hearing one of the top government officials saying several weeks ago

אני זוכרת ששמעתי בכיר בממשלה אומר לפני כמה שבועות

that the average age of those who are being arrested,

שהגיל הממוצע של העצורים,

this is an actual government official there,

וזה באמת בכיר בממשלה,

the average age was 15 and 16.

הגיל הממוצע הוא 15 ו-16.

And I mean, just think about it for a moment.

כלומר, פשוט תחשבי על זה רגע.

I mean, that's just unheard of anywhere,

כלומר, לא שמענו על דבר כזה באף מקום,

that children, young girls,

שילדים, נערות צעירות,

people so young are in the front lines of this protest, this uprising,

אנשים צעירים כל כך נמצאים בחזית המחאה, ההתקוממות הזו,

this movement,

התנועה הזו,

and are being punished.

והם נענשים.

And then the latest stories,

ואז הסיפורים האחרונים,

particularly by my colleague Farnaz Fassihi of The New York Times,

במיוחד מעמיתתי פרנז פסיהי מניו-יורק טיימס,

who’s an incredibly good reporter, has brought out,

שהיא כתבת נפלאה, הוציאה לאור

I mean, some of the most terrible stories of how young people are being dealt with

כמה מהסיפורים הנוראיים ביותר על היחס לאנשים צעירים

in a very harsh way.

החמור ביותר.

And, you know, there was, over the weekend,

ואת יודעת, בסוף השבוע,

there was the burial of a young boy, 10 or nine years old,

הייתה הקבורה של ילד צעיר, בן עשר או תשע,

who was, you know, a victim of all of this.

שהיה קורבן של כל זה.

And he was killed.

והוא נהרג.

And his funeral happened.

והייתה לוויה.

There was another big protest there.

והייתה הפגנה גדולה אחרת שם.

And, you know, these things defy normal behavior.

הדברים האלה מנוגדים להתנהגות הנורמלית.

And even for, you know, an Islamic republic that's been pretty draconian

אפילו לפני כן, רפובליקה איסלאמית שהייתה די דרקונית

for the last 43 years.

במשך 43 השנים האחרונות.

And this goes way beyond, you know,

וזה הרבה מעבר,

riot control or whatever you might want to call it.

לפיזור הפגנות או מה שתרצו לקרוא לזה.

So the question again is, because I know those outside of Iran want to know,

אז השאלה שוב היא, כי אני יודעת שמחוץ לאיראן רוצים לדעת,

is this the beginning of the end, or is this the end of the beginning,

האם זו התחלת הסוף, או סוף ההתחלה,

or is this the end of the Islamic republic?

או שזה הסוף של הרפובליקה האיסלאמית?

And I'm just not ready to say one way or another,

ואני פשוט לא מוכנה להגיד כך או אחרת,

because you just don't know

כי באמת אי אפשר לדעת

to what lengths they will finally go to crush it.

כמה רחוק הם ילכו כדי למחוץ את ההתנגדות.

And so I'm waiting, as a journalist should,

אז אני מחכה, כמו שעיתונאית צריכה,

I'm watching, I'm waiting, I'm interviewing,

אני מתבוננת, אני מחכה, אני מראיינת,

I'm getting as much information as I possibly can.

אני אוספת כמה שיותר מידע שאני יכולה.

And I'm going to be doing it on my show today,

ואני אעשה את זה בתכנית שלי היום,

which will air, as you said, on CNNi and on PBS.

שמשודרת כמו שאמרת בערוץ CNNi וברשת PBS.

And I've done it many times with many Iranian interlocutors.

ועשיתי את זה פעמים רבות עם בני שיח איראנים רבים.

And ...

וגם...

This is a very brutal regime when it comes to staying in power.

זה משטר אכזרי מאד כשזה נוגע לשימור השלטון.

But the only thing that I think is interesting,

אבל הדבר היחיד שמעניין לדעתי,

well, there are many things that are interesting,

טוב, הרבה דברים מעניינים,

but what's somewhat different to before

אבל מה ששונה בהשוואה לעבר

is that within the Islamic establishment,

הוא שבממסד המוסלמי,

you have voices, actually male voices,

יש קולות, למעשה קולות של גברים,

who are questioning why they need to react this hard against girls

ששואלים מדוע צריך להגיב בצורה קשה כל כך נגד נערות

just for the hijab and the headscarf.

רק בגלל כיסוי הראש.

So we'll wait to see where that conversation gets to, if at all.

אז נחכה ונראה לאן מגיעה השיחה הזו, אם בכלל.

WPR: And as someone with such a close personal connection to Iran,

וויטני: ובתור מישהי עם קשר אישי וקרוב כל כך לאיראן,

that part of your heritage and then also just your close reporting of this story,

החלק הזה במורשת שלך והדיווח שלך מקרוב,

what do you feel are the things that most of the world is missing

מה לדעתך הדברים שרוב העולם מחמיץ

or not seeing about what's happening there?

או לא רואה בקשר למה שקורה שם?

CA: Well, look, I think in general,

כ“א: טוב, תראי, אני חושבת שבאופן כללי,

foreign policy and stories from around the world

מדיניות חוץ ודיווחים מרחבי העולם

are hard to get past the American public

קשה להעביר אותם לציבור האמריקאי

because they're hard to get past our own editors.

כי קשה להעביר אותם את העורכים שלנו.

So if there was more reporting on a more regular basis

אז אם יהיו יותר דיווחים באופן קבוע

of these kinds of stories,

על סיפורים מהסוג הזה,

we would have a much better --

יהיה לנו הרבה יותר --

and you all would have a much better idea of trends, of what's actually happening.

לכולכם יהיה ידע טוב הרבה יותר על מה שקורה באמת.

You know, don't forget,

אל תשכחי,

Iran is a very important country to the United States

איראן היא מדינה חשובה מאד לארה“ב

and to the rest of the world,

וליתר העולם,

partly because of the sort of upheaval

בין היתר בגלל סוג המהומות

that the Islamic Republic and including backing terrorism etc.,

שהרפובליקה האיסלאמית גרמה, כולל מימון הטרור וכו′

have caused to the world -- and holding hostages as they continue to do.

והם מחזיקים בני ערובה כפי שהם עושים עדיין.

Iranian Americans, British Iranians,

אמריקאים איראנים, בריטים איראנים,

and a whole load of others who are in jail, used as political pawns.

ועוד רבים אחרים שנכלאו, ומשמשים כלי משחק פוליטי.

And this is, you know, a very,

וזה, את יודעת, מאד,

very unfortunate and tragic situation

זה מצב עצוב וטרגי מאד

where human beings are being used as political weapons.

שבו בני אדם משמשים כלי נשק פוליטי.

So they're weaponizing people who just happen to be half Iranian

הם הופכים לכלי נשק בני אדם שבמקרה הם חצי איראנים

or they've left and they have become

או שהם עזבו והפכו

you know, they've taken on the nationality

הם לקחו את האזרחות

of the countries that have given them refuge.

של המדינות שהעניקו להם מקלט.

And when they go back to visit family or on personal visits,

וכשהם חוזרים לבקר משפחה או לביקור פרטי,

they have been dragged into this political turmoil.

הם נגררו לסערה הפוליטית הזו.

So that's really bad.

אז זה באמת רע.

And many governments are having to deal with that.

וממשלות רבות צריכות להתמודד עם זה.

The other issue of why it's important is because of the Iran nuclear deal.

העניין הנוסף שבגללו הנושא חשוב הוא הסכמי הגרעין עם איראן.

Now, I think that's off the table for the moment.

אני חושבת שזה כבר לא עומד על הפרק כרגע.

It was always going to be off the table pending the midterms,

זה תמיד היה אמור להיות ככה לפני בחירות האמצע,

but now pending,

אבל עכשיו זה תלוי,

you know, this crushing of this movement,

בריסוק התנועה הזו,

the US has imposed more sanctions,

ארה“ב הטילה סנקציות נוספות,

Europe has imposed more sanctions on individuals who are deemed responsible

אירופה הטילה סנקציות נוספות על יחידים שנתפסים כאחראיים

for the harshest crackdown.

להתקפות החמורות ביותר.

So it's very important.

אז זה חשוב מאד.

Iran remains a very, very important country to the world.

איראן עדיין מדינה חשובה מאד מאד לעולם.

And don't forget, you know,

ואל תשכחי,

it has a huge population,

יש לה אוכלוסייה ענקית,

and such a huge majority of the Iranian population are under the age of 30

ורוב מכריע של האוכלוסייה האיראנית הם מתחת לגיל 30

or, you know, they're in that young generation,

או שהם בדור הצעיר

which means they're incredibly well-educated,

כלומר הם משכילים מאד,

they are well-connected to the world.

והם מחוברים היטב לעולם.

Even now, even though the regime is trying to cut them off from the West

אפילו עכשיו, למרות שהמשטר מנסה לנתק אותם מהמערב

and cut the world off from them.

ולנתק את העולם מהם.

They manage, you know, to play a very sophisticated technical game

הם מצליחים לשחק משחק טכני מתוחכם מאד

of cat and mouse

של חתול ועכבר

to get their stories out and to get information from the world in.

כדי להוציא את הסיפורים שלהם ולהעביר מידע מהעולם פנימה.

So you can never cut the Iranian people off.

אז לעולם לא היה אפשר לנתק את העם האיראני.

And they would benefit

והם יהנו

and I hope they are benefiting from the support that they know,

אני מקווה שהם נהנים מהתמיכה שהם יודעים,

the moral support that the world is giving them.

מהתמיכה המוסרית שהעולם מעניק להם.

On the other hand,

מצד שני,

I know there are others who call for more support to overthrow the regime.

אני יודעת שיש אחרים שקוראים לתת תמיכה רבה יותר להפלת המשטר.

That’s not my space because I’m a reporter,

זה לא המרחב שלי כי אני עיתונאית,

and I report on what's going on there.

ואני מדווחת על מה שקורה שם.

And I personally don't believe that anybody,

ובאופן אישי אני לא מאמינה שיש מישהו,

any foreign government is going to do that.

אף ממשלה זרה תעשה את זה.

And I also believe that the women and men, the male allies inside Iran ...

ואני גם מאמינה שהנשים והגברים, הגברים בני הברית בתוך איראן...

This is their movement.

זו התנועה שלהם.

This is their movement.

זו התנועה שלהם.

They don't want it to be sullied by any interference from abroad

הם לא רוצים שהיא תוכתם בהתערבות מבחוץ

that could get them even more tarnished

שיכולה להכפיש אותם אפילו יותר

than the regime is trying to do at the moment.

משהמשטר מנסה להכפיש אותם כרגע.

WPR: Christiane, we're getting a lot of questions from our members,

וויטני: כריסטיאן, אנחנו מקבלים הרבה שאלות מהחברים,

and I'm going start to bring some into our conversation.

ואני אתחיל לשלב כמה בשיחה שלנו.

We have one from TED member, Don,

יש לנו שאלה מחבר TED, בשם דון,

which speaks to what you're suggesting around this idea of global support.

שנוגעת למה שאת מציעה סביב הרעיון של תמיכה גלובלית.

They want to know how can we help from afar.

הם רוצים לדעת איך אפשר לעזור מרחוק.

"I feel helpless, but would like to do what I can

“אני מרגיש חסר אונים, אבל רוצה לעשות מה שניתן

without putting more women in harm's way," is what Don shares.

בלי לסכן נשים נוספות“, זה מה שדון כותב.

CA: Well, it's very hard.

כ“א: טוב, זה קשה מאד.

I mean, definitely moral support,

כלומר, בהחלט תמיכה במורל,

definitely spreading the word,

בהחלט להפיץ את הסיפור,

spreading the word and supporting the Iranian women

להפיץ את הסיפור ולתמוך בנשים איראניות

in whatever way you can.

בכל דרך שתוכלו.

Some people ask, how can we send them material support,

יש אנשים ששואלים, איך אפשר לשלוח סיוע חומרי,

whether it's money or whatever it might be.

אם זה כסף או מה שזה לא יהיה.

But that's very, very difficult, and I do not have an answer for that.

אבל זה קשה מאד ואין לי תשובה לזה.

It's difficult because Iran is so heavily sanctioned.

זה קשה כי איראן נמצאת תחת סנקציות כבדות.

So it's quite often illegal, actually,

אז לעתים קרובות זה פשוט בלתי חוקי,

you know, by American law or European law or others,

לפי החוק האמריקאי או האירופי או אחרים,

to actually send money via various ways,

למעשה לשלוח כסף בדרכים שונות,

as far as I know.

ככל הידוע לי.

Maybe there are ways that it’s possible,

אולי יש דרכים שזה אפשרי,

but I don't know those ways.

אבל אני לא מכירה אותן.

But it is quite difficult to provide, at the moment,

זה די קשה לספק כרגע,

more than material support.

יותר מסיוע חומרי.

I would say, I do believe the world should be a lot more generous

הייתי אומרת, אני מאמינה שהעולם צריך להיות נדיב הרבה יותר

to those who are trying to flee this

כלפי מי שמנסה לברוח משם

and any other kind of repressive regime.

ומכל משטר דכאני אחר.

Right now I'm in London,

כרגע אני בלונדון,

and as you know, over the last several, certainly months,

וכמו שאת יודעת, במהלך החודשים האחרונים,

there’s been a crisis in the English Channel.

יש משבר בתעלת לה מאנש.

And a huge number of Iranians are trying to get away from the danger zones

מספר אדיר של איראנים מנסים להתרחק מאזורי הסכנה

and into the UK.

ולהיכנס לאנגליה.

A huge number of Afghans

מספר אדיר של אפגנים

and potentially others fleeing wars and devastation.

ואולי גם אחרים שבורחים ממלחמות ומהרס.

But they get turned back.

אבל הם נדחים.

And I think the world's asylum and refugee policies

ואני חושבת שמדיניות העולם בנוגע למקלט מדיני ולפליטים

have become so draconian

נעשתה דרקונית כל כך

and have gone so far from being what they were envisaged as,

והתרחקה כל כך ממה שהייתה אמורה להיות,

to welcome those who are fleeing you know, terrible oppression

לקבל את פניהם של הבורחים מדיכוי נוראי

and, of course, often starvation and disease

וכמובן, פעמים רבות מרעב וממחלות

you know, and natural disasters and the like.

ומאסונות טבע וכדומה.

And I think that's a real shame that we're seeing in this time

ואני חושבת שזה ממש חבל לראות שבימים

of maximum upheaval in these parts of the world,

של סערות אדירות בחלקים מהעולם,

the rest of the world actually closing their doors.

שאר העולם למעשה סוגר את הדלתות.

And I'm about to do some interviews

ואני עומדת לערוך כמה ראיונות

around a new film that's coming out called "The Swimmers."

סביב סרט חדש שיצא בשם “השחייניות“.

And just to say, it's about two Syrian girls who had to leave Syria

ורק להסביר, זה על שתי נערות סוריות שנאלצו לעזוב את סוריה

at the height of the Arab Spring

בשיא האביב הערבי

and during the Iran-supported crackdown by the Syrian regime

ובמהלך המתקפה הסורית בתמיכת איראן

on those who were demanding freedom.

על אלה שדרשו חופש.

Anyway, they managed to get out,

בכל מקרה, הן הצליחו לצאת,

but they had to take a rickety boat to get to Europe,

אבל הן היו צריכות לשוט בסירה רעועה כדי להגיע לאירופה,

they had to walk for miles,

והיו צריכות ללכת קילומטרים רבים,

then they had to wait for months, you know, for asylum.

ואז נאלצו לחכות חודשים, למקלט.

You know, people like you and me were dying in the Mediterranean.

אנשים כמוני וכמוך מתים בים התיכון.

They're dying in the English Channel.

הם מתים בתעלת לה מאנש.

They're dying, you know, coming across from Africa.

הם מתים בדרכם מאפריקה.

This is 2022.

השנה היא 2022.

It's a scandal.

זו שערוריה.

And I do believe that that lack of asylum,

ואני באמת מאמינה שחוסר במקלט,

that lack of refuge is a terrible shame

החוסר במענה לפליטים הוא בושה איומה

and a blot on all of us who believe in human rights

וכתם על כל מי שמאמין בזכויות אדם

and democracy and the value of life.

ובדמוקרטיה ובערך החיים.

WPR: Well, I want to move to another part of the world,

וויטני: אני רוצה לעבור לחלק אחר של העולם,

also experiencing a huge crisis,

שגם חווה משבר ענק,

where you've been spending a lot of time,

שבו את מבלה זמן רב,

both reporting and actually physically being there.

גם בדיווח וגם פיזית בנוכחות במקום.

You just returned from Ukraine.

חזרת לא מזמן מאוקראינה.

And we're now more than nine months into the war there.

ועברו יותר מתשעה חודשים מפרוץ המלחמה.

So could you tell us a little bit about your trip

תוכלי לספר לנו קצת על הנסיעה שלך

and what you saw as the people there are heading into the winter.

ומה ראית כשהאנשים שם עומדים בפני החורף המתקרב.

What would you like for us to know about what you saw?

מה תרצי שנדע על מה שראית?

CA: Because you just said winter,

כ“א: בגלל שאמרת עכשיו חורף,

I think it's really important to know that what Putin is doing now,

אני חושבת שחשוב מאד לדעת שמה שפוטין עושה עכשיו,

because he's been thwarted on the battlefield,

כי הוא נכשל בשדה הקרב,

is he is literally taking this war to civilians

זה שהוא לוקח את המלחמה אל האזרחים

in a much more targeted and devastating way

בדרך הרבה יותר ממוקדת והרסנית

than he has been already,

ממה שהוא עשה עד כה,

which has already been attacking civilians.

גם אחרי שממילא תקף אזרחים.

But this relentless attack by cruise missiles

ההתקפות המתמשכות על ידי טילים מונחים

and other really, really powerful --

ואחרים באמת באמת חזקים --

including Iranian-supplied kamikaze drones --

כולל רחפנים מתאבדים שסופקו על ידי איראן --

this is attacking civilian energy infrastructure on a regular basis,

זו התקפה שוטפת על תשתית אנרגיה אזרחית,

it's sometimes attacking civilian residential buildings

זה לפעמים התקפה של בנייני מגורים אזרחיים

and ordinary people are being killed and wounded.

ואנשים רגילים נהרגים ונפצעים.

At the same time,

באותו הזמן,

what turned out to be a phenomenally resourceful Ukrainian population,

האוכלוסייה האוקראינית התגלתה כבעלת חוסן בלתי רגיל,

whether civilians or experts,

אזרחים או מומחים,

let's just take now the engineers in the energy sector

בואי ניקח עכשיו את המהנדסים בתחום האנרגיה

are working around the clock, day and night

שעובדים סביב השעון, יום ולילה,

to try to put this, you know, back.

לנסות, את יודעת, לתקן את זה.

And they’ve done managed, rolling blackouts and the like

והם עושים הפסקות חשמל מנוהלות וכדומה

to try to make sure that they can save

בניסיון להצליח להציל

some of the energy infrastructure.

חלק מתשתיות האנרגיה.

And particularly,

ובמיוחד,

let's not forget how tightly intertwined is electricity and water.

בואו לא נשכח כמה תשתיות החשמל והמים קשורות זו בזו.

Those two are yin and yang.

הן כמו ייו ויאנג.

You can't really have water without electricity to pump it.

אי אפשר לספק מים בלי חשמל שישאב את המים.

And so if you lack water, fresh water just to drink,

אז אם אין מים, מים נקיים רק לשתייה,

you're in real big trouble.

אתם בצרות גדולות באמת.

And so the Ukrainian engineers are working around the clock

אז המהנדסים האוקראינים עובדים מסביב לשעון

to try to make sure that people have at least,

לנסות להבטיח שלאנשים יש לפחות,

at least, even if it's rationed, access.

לפחות, אפילו אם זה בהקצבה, גישה.

So that's a big issue.

אז זה עניין גדול.

I would say I've been completely and utterly overwhelmed and surprised --

הייתי אומרת שהייתי לגמרי המומה ומופתעת --

not surprised, delighted by the spirit of the Ukrainian people.

לא מופתעת, שמחה מהרוח של העם האוקראיני.

You know, I've covered a lot of wars in which much more powerful,

כיסיתי מלחמות רבות בעוצמות חזקות הרבה יותר

heavily-armed aggressors try to subjugate and force

שבהן תוקפים חמושים בכבדות ניסו לשעבד ולהכריח

a less heavily-armed civilian population into surrender.

אוכלוסיה אזרחית חמושה הרבה פחות להיכנע.

And the Ukrainians are nowhere near that.

והאוקראינים לא קרובים לזה אפילו.

They have so much heart,

יש להם כל כך הרבה אומץ,

they have so much love for their country.

יש להם כל כך הרבה אהבה למדינה שלהם.

They have so much respect, as the Iranians do,

יש להם כל כך הרבה כבוד, כמו שיש לאיראנים,

for the idea of independence, sovereignty and personal freedom

לרעיון של עצמאות, משילות וחופש אישי

and political freedom and democracy.

וחופש פוליטי ודמוקרטיה.

That's what they're fighting for.

למען זה הם נלחמים.

And frankly, they are our frontline troops.

ובכנות, הם הכוחות בחזית שלנו.

The Ukrainian people right now,

העם האוקראיני כרגע,

and to an extent, the Iranian people,

ובמידה מסוימת העם האיראני,

are our frontline troops.

הם הכוחות בחזית.

In Ukraine,

באוקראינה,

people are standing between freedom and totalitarianism.

אנשים עומדים בין חופש לרודנות.

And if Putin succeeds in Ukraine, then he's ...

ואם פוטין יצליח באוקראינה, אז הוא...

I mean, not only do the brave Ukrainian people lose,

כלומר, לא רק העם האוקראיני האמיץ יובס,

but then he comes a country closer to the West

אלא גם הוא יהיה קרוב מדינה אחת יותר למערב

and continues to threaten

וימשיך לאיים

the ideas and the values and principles of democracy and freedom.

על הרעיונות והעקרונות וערכי הדמוקרטיה והחופש.

And this idea that it was NATO's fault and NATO expansion,

והרעיון שזו אשמת נאטו וההתרחבות של נאטו,

I promise you that is fake news.

אני מבטיחה לכם שאלה פייק ניוז.

It's too difficult right now to go into it

קשה מדי עכשיו להיכנס לזה

because we only have limited time.

כי זמננו מוגבל.

But it's not that.

אבל זה לא העניין.

It's that Putin does not want to see a free and independent

העניין הוא שפוטין לא רוצה לראות מדינה חופשית ועצמאית

and democratic country,

ומדינה דמוקרטית,

in this case Ukraine, on his borders,

במקרה הזה אוקראינה, בגבולות שלו,

and then be asked why he can't have that,

ואז להישאל למה הוא לא יכול לעשות את זה,

why his people can't have that.

למה העם שלו לא יכול לקבל את זה.

He doesn't want that.

הוא לא רוצה את זה.

He wants to create his own sort of greater Russia.

הוא רוצה ליצור מין רוסיה גדולה משלו.

I witnessed that covering Bosnia, where the Serbs, backed by Russia,

ראיתי את זה כשכיסית את בוסניה, שם הסרבים, בתמיכת רוסיה,

wanted to create a greater Serbia on the backs of the Bosnian people.

רצו ליצור סרביה גדולה על גבו של העם הבוסני.

And in Iran, too.

וגם באיראן.

And you've seen the Afghan women and girls now saying,

וראיתם את הנשים והנערות האפגניות אומרות,

"If Iranians can stand up and demand their rights,

“אם האיראנים יכולים להתנגד ולדרוש את הזכויות שלהם,

it's our turn next."

אז אנחנו הבאות בתור“.

So these have huge roll-on effects

אז יש לזה השפעה מתגלגלת אדירה

and inspiration to people who believe in basic freedom,

והשראה לאנשים שמאמינים בחופש בסיסי,

dignity and the right to live their lives.

בכבוד ובזכות לחיות את חייך.

WPR: Well, I know while you were there,

וויטני: אני יודעת שבזמן שהיית שם,

you sat down with Ukrainian President Volodymyr Zelensky

נפגשת עם נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי

and first lady Olena Zelenska.

והגברת הראשונה אולנה זלנסקה.

And I'm just curious what your thoughts were

ואני סקרנית לשמוע מה היו המחשבות שלך

about their mindset at this point in the war

על הלך הרוח שלהם בנקודה זו במלחמה

and how you think that will impact their leadership?

ואיך לדעתך זה ישפיע על המנהיגות שלהם?

CA: Well, I think their leadership has been extraordinary.

כ“א: אני חושבת שהמנהיגות שלהם יוצאת מן הכלל.

I mean, really, who would have thought it.

כלומר, באמת, מי חשב על זה.

This man Volodymyr Zelensky came from the entertainment space.

האיש הזה ולדימיר זלנסקי הגיע ממרחב הבידור.

He ran based on a program that he had been starring in,

הוא רץ על בסיס תוכנית שבה הוא כיכב,

a TV series based on corruption at the highest level.

סדרת טלוויזיה על שחיתות ברמות הגבוהות ביותר.

And so he ran as a clean candidate.

והוא רץ כמועמד נקי.

And then when he came into office,

ואז כשהוא נכנס לתפקיד,

that's what he tried to bring in,

זה מה שהוא ניסה להביא,

to increase infrastructure and to improve it

להגדיל תשתיות ולשפר אותן

and crack down on corruption,

ולחסל את השחיתות,

because Ukraine did have, and may still, after the war,

כי באוקראינה הייתה, ואולי עדיין תהיה, אחרי המלחמה,

have a corruption problem.

בעיית שחיתות.

But believe me, now, that is right on the back burner.

אבל תאמינו לי, עכשיו, זה ממש על האש הקטנה.

And US senators of both parties have told me

וסנטורים אמריקאים משתי המפלגות אמרו לי

that everything that the Americans are sending

שכל מה שהאמריקאים שולחים

and NATO is sending

ונאטו שולחים

is accounted for,

הכול מגיע ליעדו,

and they are not worried about it going into somebody’s pocket.

והם לא מודאגים מכך שזה יגיע לכיס של מישהו.

Unlike in Russia,

שלא כמו ברוסיה,

where it’s gone into, obviously, people’s pockets

שם זה הגיע, ברור, לכיסים של אנשים

because they have barely a military machine

כי בקושי יש להם מכונת מלחמה

that can operate in Ukraine, much less against NATO.

שיכולה לפעול באוקראינה, ועוד פחות מזה נגד נאטו.

Their leadership has been inspirational.

המנהיגות שלהם מעוררת השראה.

The fact that the president did not leave when he could have done,

העובדה שהנשיא לא עזב כשהוא היה יכול,

he did not take his wife and children out when he could have done.

הוא לא הוציא את אשתו וילדיו כשהוא היה יכול.

And the fact that they keep "poking the bear,"

והעובדה שהם ממשיכים “להתגרות בדוב“,

and I asked him that.

ושאלתי אותו על זה.

I said, "You know, a lot of people in the West are worried

אמרתי, “אתה יודע, הרבה אנשים במערב מודאגים

and elsewhere are worried that if you push Putin too much,

ובמקומות אחרים מודאגים שאם תדחוף את פוטין יותר מדי,

you "put him in a corner" and he might do the unthinkable."

תדחק אותו לפינה והוא עלול לעשות מעשה בלתי יתואר“.

And he said, "You know what?

והוא אמר, “את יודעת מה?

We've lived in this neighborhood forever.

חיינו בשכונה הזו נצח.

If we're not scared, you shouldn't be scared."

אם אנחנו לא מפחדים, אתם לא צריכים לפחד“.

And I was saying this

ואמרתי את זה

because not only are they pushing him militarily back,

כי הם לא רק דוחקים את הצבא שלו,

but also if you look at the Ukrainian Defense ministry

אלא גם אם מסתכלים על שר ההגנה האוקראיני

or any of the online space,

או בכל מקום ברשת,

they're constantly trolling Putin.

הם כל כך מטרילים את פוטין.

Constantly.

כל הזמן.

And it’s done with incredible humor, and it’s very, very effective.

וזה נעשה בהומור אדיר, וזה מאד מאד אפקטיבי.

And so they know something that we don't know.

אז הם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים.

And as Olena Zelensky told me, "This is our last stand.

וכמו שאולנה זלנסקה אמרה לי, “זו העמדה האחרונה שלנו.

This is it.

זהו זה.

If we don't stand up now,

אם לא נתנגד עכשיו,

there is no other time when we can stand up.

לא יהיה זמן אחר שבו נוכל לעמוד על שלנו.

If we don't do it now,

אם לא נעשה את זה עכשיו,

when are we ever going to be able to do it?"

מתי נוכל לעשות את זה?”

So they're very, very clear about that.

אז הם מאד מאד ברורים בקשר לזה.

As you know, there's been some talk around the world,

היה איזה דיבור מסביב לעולם,

some talk in the US and Europe, elsewhere that maybe, you know,

דיבור בארה“ב ובאירופה, במקומות אחרים שאולי, את יודעת,

particularly after the liberation of Kherson by the Ukrainians,

במיוחד אחרי שחרור חרסון על ידי האוקראינים,

shouldn't the Ukrainians sit down at the negotiating table?

האם האוקראינים לא צריכים לשבת לשולחן המשא ומתן?

So I asked President Zelensky that,

אז שאלתי את הנשיא זלנסקי,

and he said, "Look, we're happy to negotiate,

והוא אמר, “תראי, אנחנו שמחים לשאת ולתת,

but based on international principles,

אבל על בסיס עקרונות בין-לאומיים,

based on the Russians removing their troops

על בסיס זה שהרוסים יסירו את הכוחות שלהם

from their illegally invaded,

מהשטחים שפלשו אליהם בצורה בלתי חוקית,

annexed and claimed territory.

השטחים שהם סיפחו וניכסו.

You know, and sham referendums and sham annexation.

ומשאלי עם מזויפים וסיפוח מזויף.

And by the way, we're pushing them back."

ודרך אגב, אנחנו הודפים אותם“.

So they don't want to be pushed to a negotiation

אז הם לא רוצים שילחצו עליהם לשאת ולתת

while they have the upper hand

בזמן שידם על העליונה

and one that would reward Russia for its aggression.

ובצורה שתתן פרס לרוסים על התוקפנות שלהם.

And to be honest with you, we don't want that either.

ואם להיות כנה, גם אנחנו לא רוצים את זה.

We do not want Russia to get away with today

אנחנו לא רוצים שרוסיה תתחמק היום

what they did get away with in their first invasion of 2014,

ממעשים שהם התחמקו מהם בפלישה הראשונה ב-2014,

when the world did not stand up and did not challenge him.

בזמן שהעולם לא קם ולא הגיב אליו.

And this is the result.

וזו התוצאה.

He thought the world was weak.

הוא חשב שהעולם חלש.

And that's his big surprise.

וזו ההפתעה הגדולה שלו.

He was very surprised that the Ukrainians would stand up,

הוא הופתע מאד שהאוקראינים התנגדו,

the West and NATO would stand up,

המערב ונאטו התנגדו,

and that this unity would last this long.

ושהאחדות הזו תימשך כל כך הרבה זמן.

And, you know, I come to it from, you know,

ואת יודעת, אני מגיעה לזה,

having covered something similar in Bosnia for four years.

אחרי שכיסיתי דבר דומה בבוסניה במשך ארבע שנים.

I mean, this was an ethnic cleansing,

זה היה טיהור אתני,

which they're trying to do in Ukraine,

מה שהם מנסים לעשות באוקראינה,

the Russians, along the east,

הרוסים, לאורך המזרח,

and it was a genocide, which I believe that ...

וזה היה רצח עם, ואני מאמינה ש...

maybe not genocide,

אולי לא רצח עם,

but crimes against humanity will be placed legitimately

אבל פשעים נגד האנושות זו האשמה לגיטימית

at the feet of Russia after this war.

שרובצת לפתחה של רוסיה אחרי המלחמה הזו.

WPR: Well in both Iran and Russia, and thinking about Ukraine,

וויטני: גם באיראן וגם ברוסיה, ובמחשבה על אוקראינה,

we see a suppression of free speech and access to information.

אנחנו רואים דיכוי של חופש הביטוי וגישה למידע.

How can we know that we're receiving accurate updates

איך אפשר לדעת שאנחנו מקבלים עדכונים מדויקים

on what's happening in both of these places?

על מה שקורה במקומות האלה?

CA: Well, I do think you and everybody

כ“א: אני באמת חושבת שאתם וכולם

have to take on a certain sense of responsibility

צריכים לחוש אחריות מסוימת

because that is the challenge of our time.

כי זה האתגר של זמננו.

You know, people ask me: Where do we find the truth?

את יודעת, אנשים שואלים אותי: איפה מוצאים את האמת?

And I'm like, well, you can watch CNN,

ואני כאילו, טוב, אפשר לצפות ב-CNN,

you can watch PBS, you can watch BBC.

אפשר לצפות ב-PBS, ב-BBC.

You can read The Wall Street Journal or The New York Times

אפשר לקרוא את הוול סטריט ג’ורנל או את הניו-יורק טיימס

The LA Times or any number,

או LA טיימס או כל אחד אחר,

Financial Times, whatever.

פייננשל טיימס, לא משנה.

There are many, many organizations who are committed to the truth

יש ארגונים רבים מאד שמחויבים לאמת

and who have reporters on the ground, including in Russia.

ושיש להם כתבים בשטח, כולל ברוסיה.

The BBC, for instance, has a very, very accomplished and good reporter

ל-BBC לדוגמה, יש כתב מצוין ומאד מוכשר

called Steve Rosenberg.

בשם סטיב רוזנברג.

I highly recommend you all to access his reports,

אני ממליצה לכולכם למצוא את הכתבות שלו,

because under the constraints that Russia has put on journalists,

כי תחת המגבלות שרוסיה הטילה על עיתונאים,

he is managing to tell the story in a very, very clever way.

הוא מצליח לספר את הסיפור בצורה ברורה מאד.

And also, I would, you know, just look at the Russian

וגם, הייתי פשוט מסתכלת במדיה הרוסית

state media, Russian blogs and this and that,

של המדינה, בלוגים רוסיים ופה ושם,

including the military bloggers

כולל בלוגרים צבאיים

who are traveling with Russian troops in Ukraine.

שנעים עם הכוחות הרוסים באוקראינה.

There's a huge amount of information coming out

יש כמות אדירה של מידע שיוצא

that actually paints the accurate picture.

שלמעשה מצייר תמונה מדויקת.

And right now, they're very --

וכרגע, הם מאד --

which is not to say they want the war to end,

אני לא אומרת שהם רוצים שהמלחמה תסתיים,

but they're actually painting the story

אבל הם למעשה מציירים סיפור

that the Russians are doing badly in Ukraine.

שמצבם של הרוסים רע באוקראינה.

So there are places and avenues to go.

אז יש מקומות וערוצים ללכת.

But I believe that it's really up to the consumer now.

אבל אני מאמינה שזה באמת תלוי בצרכן עכשיו.

We can do as much as we can to bring you the truth,

אנחנו יכולים לעשות את המירב כדי להביא לכם את האמת,

fact-checked, evidence-based news information.

מידע חדשותי עובדתי, בדוק, מבוסס עדויות.

But you must not go to the fake news sites

אבל אל תלכו לאתרים של פייק ניוז

and believe that that's the truth.

ותאמינו שזו האמת.

You must go to what I would call

עליכם ללכת למה שאני קוראת

the news organizations that have earned

ארגוני חדשות שהרוויחו

the Good Housekeeping seal of authenticity and truth

את אות האותנטיות והאמת

and, you know, approval.

ואת יודעת, קיבלו אישור.

It's really on you all now to search for those.

זה תלוי בכם עכשיו לחפש אותם.

And it's not hard, they exist.

וזה לא קשה, הם קיימים.

WPR: As we get close to the end of our time,

וויטני: לקראת סוף הזמן שלנו יחד,

I just want to turn things to you, Christiane,

אני רוצה לחזור אליך, כריסטאן,

and your thinking as a reporter, a journalist.

ולחשיבה שלך ככתבת, כעיתונאית.

How would you say reporting on conflict and crisis

איך לדעתך דיווח על קונפליקט ומשבר

has changed the way you think about the world,

שינה את הדרך שבה את חושבת על העולם,

your perspective on life?

נקודת המבט שלך על החיים?

CA: I think it's changed my perspective

כ“א: אני חושבת שהתפיסה שלי השתנתה

in that I'm very clear that I can't be a both-siderism,

בכך שברור לי מאד שאני לא יכולה לשבת על הגדר,

or “on the one hand/on the otherism.”

או “מצד אחד/ מצד שני“.

In other words, in certain instances,

במילים אחרות, במקרים מסוימים,

such as gross violations of international humanitarian law,

כמו הפרות גסות של החוק הבין-לאומי ההומניטרי

which we're witnessing,

כמו שאנחנו רואים,

in other words, you know, human rights atrocities,

במילים אחרות, זוועות נגד זכויות אדם,

crimes against humanity, genocide and the like,

פשעים נגד האנושות, רצח עם וכדומה,

you absolutely have to know where the truth is

את חייבת לחלוטין לדעת איפה האמת

and what you're looking at

ומה את רואה

so that you know that there are aggressors and there are victims.

כך שאת יודעת שיש תוקפנים ויש קורבנות.

There's no two ways about that.

אין שתי דרכים להסתכל על זה.

So my mantra is and has been,

אז המנטרה שלי הייתה ועדיין,

and I've developed that from Bosnia,

וסיגלתי את זה בבוסניה,

which was one of my earliest experiences in the field,

אחת החוויות הראשונות שלי בתחום,

my mantra is "truthful, not neutral,"

המנטרה שלי היא “אמיתי, לא ניטרלי“,

which doesn't mean to say I'm not being objective.

וזה לא אומר חוסר אובייקטיביות.

I am being objective because objective is our golden rule.

אני אובייקטיבית כי אובייקטיביות היא כלל הזהב שלנו.

And by that I mean you have to look at all sides of the story

ואני מתכוונת שצריך להסתכל על כל צדי הסיפור

and report all sides of the story.

ולדווח על כל צדי הסיפור.

But what you mustn't do is create any false equivalence,

אבל מה שאסור לעשות זה השוואות כוזבות,

either factually or morally.

בעובדות או מבחינה מוסרית.

And when you do do that, you are actually being untruthful

וכשתעשי את זה, את תסטי למעשה מהאמת

and in some cases you're being an accessory to terrible atrocities.

ובמקרים מסוימים תהיי שותפה לזוועות נוראיות.

And I would say the same about climate.

והייתי אומרת אותו הדבר על האקלים.

I mean, you can talk about any of these crises,

אפשר לדבר על כל אחד מהמשברים האלה,

these moral and existential crises that we find.

משברים מוסריים וקיומיים שניצבים בפנינו.

You know, climate has been too long,

את יודעת, האקלים יותר מדי זמן,

for decades been treated as a both-siderism,

במשך עשורים התייחסו לנושא מצד אחד-ומצד שני

that the deniers had equal factual or moral weight as the science.

שלמכחישים יש משקל עובדתי או מוסרי זהה למדע.

And it’s just, as we know, not true,

וזה פשוט, כמו שאנחנו יודעים, לא נכון,

and so much time has been wasted

וכל כך הרבה זמן התבזבז

to the point that we are on the brink of a global catastrophe.

עד לנקודה שבה אנחנו על סף קטסטרופה עולמית.

And that is something that I've learned.

וזה משהו שלמדתי.

That in order to be a trustworthy, credible journalist,

כדי להיות עיתונאית אמינה שאפשר לסמוך עליה,

I must, must call out the truth.

אני חייבת, חייבת להציג את האמת.

WPR: Well, I want to end with a question from a member,

וויטני: אני רוצה לסיים בשאלה מאחד החברים,

which is basically,

שהיא למעשה,

"If you were to interview yourself,

“אם היית מראיינת את עצמך,

what would be the last question you would ask?"

מה השאלה האחרונה שתשאלי?”

So here's your last question,

אז זו השאלה האחרונה שלך,

what is your last question for Christiane?

מה השאלה אחרונה לכריסטיאן?

CA: Oh, Lordy.

כ“א: הו, אלוהים.

My last question, I don't know, but I do know one thing.

השאלה האחרונה שלי, אני לא יודעת, אבל אני יודעת דבר אחד.

That I wish that I would be able to --

שהייתי רוצה להיות מסוגלת --

I guess it would be, how can you get more access to the other side, you know?

אני מניחה שהשאלה תהיה, איך אפשר לקבל גישה לצד השני?

I want to say the bad actors, because they are.

אני רוצה להגיד השחקנים הרעים, כי זה מה שהם.

How do you get more access to them?

איך מקבלים גישה רחבה יותר אליהם?

You know, I would like to sit down with a Putin or a Kim Jong-un or whoever,

הייתי רוצה לשבת עם פוטין או עם קים ג’ונג-און או מישהו,

Viktor Orban in Hungary

ויקטור אורבן בהונגריה

or whoever is denying democracy in the United States and the like.

ומי שמכחישים את הדמוקרטיה בארה“ב וכד’.

I would like to sit and talk to them to try to understand.

הייתי רוצה לשבת ולדבר אתם כדי לנסות להבין.

Not because I think that I would be, you know,

לא כי אני חושבת שאהיה,

I would suddenly become a neutral observer,

שאהפוך פתאום לצופה ניטרלית,

but because I want them to spell it out

אלא כי אני רוצה שיסבירו הכול

so the people can see and I would question them rigorously,

כדי שאנשים יוכלו לראות ואשאל אותם שאלות קשות,

that they would see the bankruptcy of their positions.

כדי שיראו את פשיטת הרגל של העמדות שלהם.

And I would like to keep doing that with fossil fuel executives and the like.

והייתי רוצה להמשיך לעשות את זה עם בכירים בתעשיית דלקי המאובנים וכדומה.

I've done a few and with governments, you know, who have allowed

עשיתי כמה עם ממשלות, שהרשו

politics, politics to endanger us all.

לפוליטיקה לסכן את כולנו.

I do believe those people need to be held accountable.

אני באמת מאמינה שהאנשים האלה צריכים לשאת באחריות.

So I would like to be able to ask those people more questions.

אז הייתי רוצה לשאול את האנשים האלה עוד שאלות.

WPR: Well, Christiane, thank you so much for taking the time to chat with us today,

וויטני: כריסטיאן, תודה רבה לך על הזמן שהקדשת לשוחח איתנו היום,

I think I speak for everyone,

נדמה לי שאני מדברת בשם כולם,

just appreciating everything that you’ve shared.

פשוט מעריכה את כל מה ששיתפת.

and good luck with the rest of your day.

ובהצלחה בהמשך היום שלך.

CA: Thank you very much, I appreciate it.

כ“א: תודה רבה, מעריכה את זה.

It was good to talk to you all, thanks Whitney.

היה טוב לשוחח אתכם, תודה וויטני.

[Want to support TED?]

[רוצים לתמוך ב-TED?]

[Become a TED Member!]

[הצטרפו כחברים ל-TED!]

[Learn more at ted.com/membership]

[למידע נוסף: ted.com/membership]