How To Spot Authoritarianism — and Choose Democracy | Ian Bassin | TED

תרגום: Sigal Tifferet עריכה: zeeva livshitz

So at a different time of day,

בשעה אחרת ביום,

late on the night before the American presidential inauguration 2009,

מאוחר בלילה שלפני ההשבעה לנשיאות ארה“ב 2009,

I received an urgent message to go pick up a package

קיבלתי הודעה דחופה לבוא לאסוף חבילה

at a random address in Washington, DC.

בכתובת כלשהי בוושינגטון הבירה.

I was wearing a tuxedo.

באותו רגע הייתי עם חליפה,

I was at the inaugural ball.

בנשף הפתיחה.

The next day, I was supposed to enter the White House

למחרת הייתי אמור להיכנס לבית הלבן

as a lawyer for the new president,

כעורך דינו של הנשיא החדש,

but I slipped out of the ball

אבל עזבתי את הנשף

and I ran in the rain to the designated address

ורצתי בגשם לכתובת שקיבלתי

where the doorman of the building handed me a plastic grocery bag

ושם העביר לי השוער בבניין שקית פלסטיק כבדה

bursting at the seams with three thick binders.

ובתוכה שלושה קלסרים עבים.

My name was written on a Post-it note stuck to the back.

על השקית היתה מדבקה עם השם שלי:

"Jason Bourne," it said.

“ג’ייסון בורן“ [דמות מספר מתח].

(Laughter)

(צחוק)

No.

לא.

But I was supposed to bring the binders with me into the White House the next day.

אבל הייתי אמור להביא את הקלסרים למחרת לבית הלבן.

For the next three years in my service in the White House counsel's office,

בשלוש השנים הבאות, כששירתתי כיועץ בבית הלבן,

those binders would become my Bible.

הקלסרים האלה הפכו לתנ“ך שלי.

They had been left for me by a lawyer from a previous White House,

הם הועברו אלי מעורך דין ששירת בבית הלבן לפני,

and they contained in them memos dating to the Eisenhower era

והם הכילו תזכירים החל מתקופת אייזנהאואר

that White House chiefs of staff and counsel had sent

ששלחו ראשי הסגל ויועצי הבית הלבן

to executive branch officials,

לאנשי הרשות המבצעת,

explaining what they could do and what they were not allowed to do

ובהם מוסבר מה מותר להם לעשות, ומה לא,

in the performance of their duties.

בעת מילוי תפקידם.

And if White House staff had questions about those things,

ואם לצוות הבית הלבן היו שאלות על הדברים האלה,

I'd just consult the binders,

הייתי מחפש את התשובות בקלסרים,

and if they didn't contain the answer,

ואם הם לא הכילו את התשובה,

I'd call the lawyer who did my job for President Bush,

הייתי מתקשר לעורך הדין שעשה את עבודתי עבור הנשיא בוש,

and if he didn't know,

ואם הוא לא ידע,

we'd call the lawyer who did it for President Clinton.

היינו מתקשרים לעורך הדין שעשה זאת עבור הנשיא קלינטון.

It didn't matter whether you were working for a Democrat or a Republican.

זה לא משנה אם אתה עובד עבור דמוקרט או רפובליקני.

The rules were consistent from administration to administration.

הכללים היו עקביים מממשל לממשל.

And you learn quickly in doing this work

וכשעושים את העבודה הזאת, מבינים במהרה

that most of those rules are not legally binding.

שרוב הכללים האלה אינם מחייבים מבחינה משפטית.

They're just traditions, customs,

הם רק מסורות, מנהגים,

what we've all come to call norms.

הדבר שאנחנו קוראים לו - נורמות.

Which meant they were a choice.

כלומר, הם היו בחירה.

You can choose to follow them, or you could choose not to follow them.

אפשר היה לבחור לפעול לפיהם, או לבחור שלא לפעול לפיהם.

And they contain things like rules prohibiting White House staff

והם הכילו דברים כמו חוקים האוסרים על עובדי הבית הלבן

from calling the Department of Justice

להתקשר למשרד המשפטים

and telling them who to prosecute, who to investigate,

ולומר להם את מי להעמיד לדין, את מי לחקור,

because in a liberal democracy,

כי בדמוקרטיה ליברלית,

those decisions are supposed to be made independently of politics.

החלטות כאלה אמורות להתקבל ללא תלות בפוליטיקה.

So after the 2016 American presidential election,

אז אחרי הבחירות לנשיאות ארה“ב בשנת 2016,

my fellow council alumni and I began to grow concerned.

חברי היועצים לשעבר ואני התחלנו לדאוג.

What would happen if a leader chose not to follow those rules?

מה יקרה אם מנהיג יבחר לא לציית לחוקים האלה?

What would happen if a leader organized a political movement

מה יקרה אם מנהיג יוביל תנועה פוליטית

in opposition to them?

המתנגדת להם?

Well, we didn't really need to wonder about that

אז לא באמת היינו צריכים לתהות לגבי זה

because leaders and movements like that

כי מנהיגים ותנועות כאלה

have been rising across the world in the 21st century.

עלו ברחבי העולם במאה ה -21.

These movements seek to replace liberal democracy

התנועות האלה מבקשות להחליף את הדמוקרטיה הליברלית

with more authoritarian forms of government.

במבני שלטון סמכותניים יותר.

And so my fellow council alumni and I

אז אני וחברי היועצים לשעבר

decided to launch which was a modest effort at first

החלטנו להקים יוזמה, שהיתה צנועה בהתחלה,

to try to apply what we'd learned from those binders

לנסות ליישם את מה שלמדנו מאותם קלסרים

to prevent that from happening in the United States.

כדי למנוע מזה להתרחש בארצות הברית.

We called our organization Protect Democracy,

קראנו לארגון שלנו “הגנו על הדמוקרטיה” [Protect Democracy],

but as the threat has grown, so have our efforts.

אך ככל שהאיום גדל, כך גדלו גם המאמצים שלנו.

And so I want to take some time today

אז אני רוצה לקחת קצת זמן היום

to describe the specific nature of the threat

כדי לתאר את האופי הספציפי של האיום

and some choices we all can make to defeat it.

ולהציג כמה בחירות שכולנו יכולים לעשות כדי להביס אותו.

So the first thing to understand is how these modern authoritarian movements

הדבר הראשון שצריך להבין, הוא איך התנועות הסמכותניות המודרניות הללו

dismantle democracies.

הורסות דמוקרטיות.

Because it's not like it was in the past.

כי זה לא כמו שהיה בעבר.

These days, typically, democracy doesn't die with a loud explosion

כיום, בדרך כלל, הדמוקרטיה לא מתה עם פיצוץ חזק

and tanks rolling through the town square.

ועם טנקים שנכנסים לכיכר העיר.

Russia's invasion of Ukraine is the exception.

פלישת רוסיה לאוקראינה היא היוצא מן הכלל.

More often in the 21st century,

לעתים קרובות יותר במאה ה -21,

these authoritarian movements work like Trojan horses.

תנועות סמכותניות כאלה, פועלות כמו סוסים טרויאנים.

Typically, their leader comes to power through an election,

בדרך כלל, המנהיג שלהם עולה לשלטון באמצעות בחירות,

and once inside, dismantles the system from within.

וברגע שהוא נכנס פנימה, הוא מפרק את המערכת מבפנים.

And they have a playbook for doing so.

ויש להם ספר מהלכים המסביר איך לעשות זאת.

The authoritarian playbook.

ספר המהלכים הסמכותני.

And it's pretty consistent from Venezuela to Hungary, Turkey to Brazil.

והמהלכים הם די עקביים מוונצואלה להונגריה, טורקיה לברזיל.

It contains seven steps. OK?

הספר מכיל שבעה שלבים. כן?

So first, they politicize independent institutions,

קודם כל הם עושים פוליטיזציה למוסדות עצמאיים,

like the civil service, law enforcement and eventually the military.

כמו שירות המדינה, אכיפת החוק ובסופו של דבר הצבא.

Second, they spread disinformation, including from the government.

שנית, הם מפיצים דיסאינפורמציה, גם מהממשלה.

Third, they aggrandize executive power and undermine checks and balances.

שלישית, הם מעצימים את הסמכות הביצועית ומערערים את האיזונים והבלמים.

Fourth, they quash dissent,

רביעית, הם מדכאים כל התנגדות,

from limiting what can be said and taught and read

מהגבלת מה שניתן לומר, וללמד ולקרוא

to using the regulatory state to punish critics.

ועד להרחבת הרגולציה כדי להעניש את המתנגדים.

Fifth, they scapegoat and delegitimize vulnerable groups.

חמישית, הם הופכים קבוצות פגיעות לשעיר לעזאזל, ועושים להם דה-לגיטימציה.

This has been the tyrants' favorite tool since antiquity,

זה היה הכלי האהוב על העריצים מאז ימי קדם,

because if you can pit people against each other on the basis of race,

כי אם אתה יכול להסית אנשים זה נגד זה על בסיס גזע,

religion or sexual orientation,

דת או נטייה מינית,

it's easier to pick their pockets of money and power.

קל יותר לגנוב מהם את ארנקי הכסף והכוח שלהם.

Six, they corrupt elections.

שש, הם משחיתים את הבחירות.

And finally, they incite violence.

ולבסוף, הם מסיתים לאלימות.

And we have seen all of these play out

וראינו איך כל אלה קורים

in the United States in recent years.

בארצות הברית בשנים האחרונות.

And there's a reason why this playbook can succeed.

ויש סיבה לכך שספר המהלכים הזה יכול להצליח.

It's not that people openly support authoritarianism,

זה לא שאנשים תומכים בגלוי בסמכותנות,

or even secretly favor it.

או אפילו מעדיפים אותה בחשאי.

But in a time of rapid change and uncertainty,

אלא שבתקופה של שינוי מהיר וחוסר ודאות,

the time when so many of us feel anxiety about the future,

בתקופה שבה כה רבים מאיתנו חשים חרדה לגבי העתיד,

at a time when our democracy and our politics seem so broken

בתקופה שבה הדמוקרטיה והפוליטיקה שלנו נראות כל כך שבורות

and so unable to solve our problems,

ולא מסוגלות לפתור את הבעיות שלנו,

it can be tempting to think

זה יכול להיות מפתה

the solution is just to give someone a little bit more power.

לחשוב שהפתרון הוא רק לתת למישהו קצת יותר כוח.

"I alone can fix it,"

“רק אני יכול לתקן את זה”

we're told in times like these.

אומרים לנו בזמנים כאלה.

And the truth is, an all-powerful leader can cut through the morass.

והאמת היא, שמנהיג רב עוצמה יכול לחדור דרך התסבוכות.

They don't need to negotiate legislation or overcome filibusters,

הם לא צריכים לנהל משא ומתן על חקיקה או להתגבר על פיליבסטרים,

or defend their policies in court.

או להגן על המדיניות שלהם בבית המשפט.

They can just do it.

הם יכולים פשוט לעשות את זה.

Mandate that more housing be built.

להחליט שנבנה יותר בתים.

That we train enough doctors.

שנכשיר מספיק רופאים.

That we make our system ruthlessly efficient.

שנהפוך את המערכת שלנו ליעילה ללא רחמים.

Maybe discard people who are unproductive.

אולי שניפטר מאנשים שאינם מועילים.

Or who have disabilities.

או שיש להם מוגבלות.

Or who are just old.

או שהם סתם זקנים.

That we confiscate people's property

שנחרים רכוש של אנשים

to enrich and empower the leader and his allies.

כדי להעשיר ולהעצים את המנהיג ובעלי בריתו.

That we imprison anyone who stands in the way.

שנאסור את כל מי שעומד בדרך.

Or who speaks out.

או מי שמעביר ביקורת.

Or questions the leader at all.

או בכלל מטיל ספק במנהיג.

Because that is how it always goes.

כי ככה קורה תמיד.

Just ask the young person in Nicaragua

תשאלו את הצעיר בניקרגואה

whose father was disappeared for saying the wrong thing.

שאביו נעלם כי אמר את הדבר הלא נכון.

Or the student in Turkey who was arrested

או את הסטודנט בטורקיה שנעצר

for attending a banned art exhibit,

כי השתתף בתערוכת אמנות אסורה,

or the businessman in Russia whose company was seized

או את איש העסקים ברוסיה שעסקיו הוחרמו

to buy loyalty from an oligarch.

כדי לקנות נאמנות מאוליגרך.

Or the gentleman I met last night

או את האדון שפגשתי אתמול בלילה

who spent time in a maximum security prison

שישב בכלא שמור

merely for calling out for freedom and democracy in Zimbabwe.

רק בגלל שקרא לחירות ודמוקרטיה בזימבבואה.

Yeah, I know, there are some Americans who say,

כן, אני יודע, יש כמה אמריקאים שאומרים,

"But that can't happen here."

"אבל זה לא יכול לקרות כאן."

That's what all those people thought.

זה מה שכל האנשים האלה חשבו.

The truth is the only way it can happen here

האמת היא, שהדרך היחידה שזה יקרה כאן

is if we think that it can't.

היא אם נחשוב שזה לא יכול לקרות.

All right. That's pretty dark.

טוב. זו תמונה די אפלה.

Don't worry, it's OK,

אל תדאגו, זה בסדר,

because we still have the time and the power

כי עדיין יש לנו את הזמן והכוח

to prevent that playbook from succeeding.

למנוע את הצלחת ספר המהלכים הזה.

How?

איך?

By exercising the one thing that democracies guarantee

על ידי מימוש הדבר היחיד שהדמוקרטיות מבטיחות

that autocracies take away:

והסמכותנים מעלימים:

the power to choose.

הכוח לבחור.

Because underneath it all,

כי מתחת לכל זה,

democracy lives or dies based on choices, right?

הדמוקרטיה חיה או מתה על בסיס בחירות בין אפשרויות, נכון?

In big moments like elections, sure,

ברגעים גדולים כמו בחירות ארציות,

but also the countless choices that citizens make every day

אבל גם באינספור הבחירות שהאזרחים עושים כל יום

as participants in a democracy.

כמשתתפים בדמוקרטיה.

That's what I learned from those binders, right?

זה מה שלמדתי מהקלסרים האלה, נכון?

Choices made in the spotlight,

בחירות שנעשות באור הזרקורים,

choices made when no one is looking,

בחירות שנעשות כשאף אחד לא מסתכל,

they add up, and they either fortify democracy or they chip it away.

הן מצטברות, והן מחזקות את הדמוקרטיה או שהן מכרסמות בה.

So how are we doing on this front?

אז מה מצבנו בחזית הזאת?

Well, we have made some good choices that are cause for hope,

ובכן, עשינו כמה בחירות טובות שמעוררות תקווה,

and some not so good ones that are reasons for real concern.

וכמה לא כל כך טובות שמעוררות דאגה אמיתית.

And so I want to give an example of a democracy-saving choice,

אז אני רוצה לתת דוגמה לבחירה שמצילה את הדמוקרטיה,

an example of a democracy-destroying choice,

דוגמה לבחירה שהורסת את הדמוקרטיה,

and we'll end on choices we all can make to be the difference.

ונסיים בבחירות שכולנו יכולים לעשות, כדי להיות השינוי.

So first, the democracy-saving choice.

אז ראשית, הבחירה המצילה את הדמוקרטיה.

Ruby Freeman and her daughter Shaye Moss

רובי פרימן ובתה שיי מוס

stepped up to serve as election workers during the pandemic

הסכימו לעבוד בבחירות במהלך מגיפת הקורונה

to help their fellow citizens in the state of Georgia vote in 2020,

כדי לעזור לאזרחי ג‘ורג’יה להצביע בשנת 2020,

and they did their jobs with honor and integrity,

הן עשו זאת בכבוד ויושרה,

never imagining what was going to happen next.

ולא דמיינו את מה שעמד לקרות.

An autocrat and his allies, desperate to hold on to power,

אוטוקרט ובעלי בריתו, הנואשים להחזיק בשלטון,

falsely accused them of stealing the election from him.

האשימו אותן בשקר בכך שגנבו ממנו את הבחירות.

Their lives were turned upside down.

חייהן התהפכו.

They became the subjects of vile, unrelenting,

הן ספגו הטרדות ואיומים מרושעים, בלתי נפסקים

unthinkable intimidation and harassment.

שלא ייאמנו.

They received racist death threats.

הן קיבלו איומי מוות גזעניים.

Ruby was forced to flee her home on the advice of the FBI

רובי נאלצה לברוח מביתה בעצת ה- FBI

for her own safety.

למען ביטחונה.

After what happened to them, it would have been entirely understandable

אחרי מה שקרה להן, זה היה מובן לחלוטין

if they had decided to slink off into their private, quiet lives.

אם הן היו מחליטות לחמוק חזרה לחייהן הפרטיים והשקטים

And had they chosen to do that,

ואם הן היו בוחרות לעשות זאת,

we would have moved that much further away from protecting democracy.

היינו מתרחקים מעט יותר מהגנה על הדמוקרטיה.

But they made a different choice.

אבל הן בחרו אחרת.

They chose to stand up.

הן בחרו להרים קול.

Represented by our organization,

בעזרת ייצוג משפטי של הארגון שלנו

they brought multiple lawsuits against the people

הן הגישו תביעות מרובות כנגד האנשים

and organizations who defamed them,

והארגונים שהשמיצו אותן,

depriving them of their reputations and their safety.

ופגעו במוניטין ובביטחון שלהן.

They testified before Congress

הן העידו בפני הקונגרס

about how the former president and his allies,

על האופן שבו הנשיא לשעבר ובני בריתו,

rather than protecting them as public servants and citizens,

במקום להגן עליהן כעובדות ציבור ואזרחיות,

targeted them, putting their lives in danger.

שמו אותן למטרה, והעמידו את חייהן בסכנה.

And because they chose to invoke our laws and our courts

ומכיוון שהן בחרו להפעיל את החוקים שלנו, ואת בתי המשפט שלנו

and our institutions in democracy's defense,

ואת המוסדות שלנו להגנת הדמוקרטיה,

they are establishing a deterrent against anyone doing to others

הן הקימו אמצעי הרתעה לכל מי שיעשה לאחרים

what has been done to them.

את מה שנעשה להן.

But not everyone is making such good choices.

אבל לא כולם עושים בחירות כל כך טובות.

And most worryingly, people with far more institutional power than Ruby and Shaye

והכי מדאיג, אנשים עם הרבה יותר כוח מוסדי מרובי ושיי

are making choices that are as bad for democracy

מקבלים החלטות רעות עבור הדמוקרטיה

as Ruby's and Shaye's were good.

כפי שאלה של רובי ושיי היו טובות.

So, a brief lesson from history.

אז, לקח קצר מההיסטוריה.

Between World War I and World War II,

בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה

far right authoritarian parties were rising across Europe.

קמו מפגלות סמכותניות בימין הקיצוני ברחבי אירופה.

In Belgium, in Finland,

בבלגיה, בפינלנד,

the mainstream center right parties saw those on the right flank

מפלגות המרכז-ימין הבינו את טבען

for what they were,

של המפלגות הקיצוניות --

threats to the very foundations of their democratic systems.

איומים על יסודות המערכות הדמוקרטיות שלהן.

And so they did the hard thing.

אז הן עשו את הדבר הקשה.

They chose to unite

הן בחרו להתאחד

with their traditional opponents on the left

עם יריביהן המסורתיים בשמאל

to block the autocrats from power.

כדי לחסום את האוטוקרטים מהשלטון.

In Italy and Germany,

באיטליה ובגרמניה,

the mainstream center right parties made a different choice.

מפלגות המיינסטרים מהמרכז-ימין בחרו אחרת.

They calculated that they could ride the energy

הן תיכננו לרכוב על האנרגיה

of those on their far right to power,

של הימין הקיצוני, כדי להגיע לשלטון,

and then, once there, sideline the extremist leaders.

ואז, כשיגיעו אליו, לסלק את המנהיגים הקיצוניים.

And we know how tragically that turned out.

ואנחנו יודעים מה הטרגדיה שהתרחשה שם.

Well, in recent years, too many on America's center right

ובכן, בשנים האחרונות, רבים מדי במרכז-ימין באמריקה

have made a similar calculation,

הגיעו למסקנה דומה,

that they, too, can ride the energy on the extremist right to power,

שגם הם יכולים לרכוב על האנרגיה של הימין הקיצוני, ולהגיע לשלטון,

and then sideline the extremist leader.

ואז להדיח את המנהיג הקיצוני.

They still have time to make a different choice,

עדיין יש להם זמן לבחור אחרת,

because protecting democracy

כי ההגנה על הדמוקרטיה

requires people who disagree about politics and policy

מחייבת שאנשים שאינם מסכימים לגבי פוליטיקה ומדיניות

to put those differences aside

יניחו את ההבדלים הללו בצד

when the very foundations of self-government itself are at risk.

כשעצם יסודות הממשל העצמי נמצאים בסכנה.

Now, the choice that Ruby and Shaye made,

הבחירה שרובי ושיי עשו,

and the choice too many center right electives have made,

והבחירה שיותר מדי נבחרים במרכז ימין עשו,

are representative of thousands of similar choices that are being made

מייצגות אלפי בחירות דומות

on each side of the pro- and anti-democracy ledger.

שנעשות בצד הפרו-דמוקרטי והאנטי-דמוקרטי.

Add it all up, you basically get a draw

אם תחברו את הכל, תקבלו תיקו

in which our democracy is teetering on the edge.

שבו הדמוקרטיה שלנו מתנדנדת על הקצה.

But therein lies our opportunity to tip the balance.

אבל כאן טמונה ההזדמנות שלנו להטות את האיזון.

Because we all have choices to make as well.

כי כולנו גם יכולים לבצע בחירות.

Yes, to vote. And we must do that.

כן, להצביע. ואנחנו חייבים לעשות את זה.

But just as importantly,

אבל לא פחות חשוב,

choices about how we relate to one another as citizens.

בחירות לגבי האופן שבו אנו מתייחסים זה לזה כאזרחים.

I know it may seem like a quaint notion,

אני יודע שזה אולי נשמע כמו רעיון מוזר,

but how we act towards one another is fundamental to democracy.

אבל האופן שבו אנו פועלים זה כלפי זה הוא מהותי לדמוקרטיה.

These are the habits of the heart that Alexis de Tocqueville credited

אלה הרגלי הלב שלפי אלכסיס דה טוקוויל

as being responsible for the maintenance

אחראיים לשמור על הרפובליקה הדמוקרטית בארצות הברית.

of a democratic republic in the United States.

Because how our elected officials behave and how our government functions

כי האופן שבו נבחרי הציבור שלנו מתנהגים והממשלה שלנו מתפקדת,

is almost always downstream of how we act as citizens.

הוא כמעט תמיד תולדה של האופן שבו אנו מתנהגים כאזרחים.

If we meet our neighbors' differences with suspicion and fear and hostility,

אם נתייחס לחילוקי הדעות עם שכנינו בחשדנות, פחד ועוינות,

our elected officials are likely to do the same,

סביר להניח שגם הנבחרים שלנו יעשו את אותו הדבר,

and authoritarians thrive on that sort of division and hatred.

והסמכותנים משגשגים באווירה כזו של פילוג ושנאה.

Autocrats want to feed our fears

אוטוקרטים רוצים להזין את הפחדים שלנו

because when we're afraid,

כי כשאנחנו מפחדים,

we're more likely to see a strong man as a necessary means of protection.

עולה הסיכוי שנחשוב שחייבים אדם חזק כדי להגן עלינו.

But if we make a different choice,

אבל אם נעשה בחירה אחרת,

we choose to meet our neighbors' differences as opportunities

נבחר לראות את ההבדלים עם שכנינו

for curiosity and for connection,

כהזדמנות לסקרנות ולחיבור,

our elected officials will eventually follow suit as well.

נבחרי הציבור שלנו, בסופו של דבר, ילכו בעקבותינו.

And then we put democracy on home court advantage

וכך נשים את הדמוקרטיה ביתרון של המגרש הביתי

against authoritarianism.

מול סמכותנות.

Right now, kind of acting too much out of fear, right?

כיום, אנחנו פועלים יותר מדי מתוך פחד, נכון?

Fear our democracy is dying,

פחד שהדמוקרטיה שלנו גוססת,

and that's causing us to be hostile to one another.

וזה גורם לנו להיות עוינים אחד כלפי השני.

And I will admit, I am guilty of this, too, right?

ואני מודה, גם אני אשם בזה, נכון?

So I want to share something I've been reflecting on

אז אני רוצה לשתף אתכם במשהו שחשבתי עליו

that is helping me reorient

שעוזר לי לכוון מחדש

how I think about and approach this moment.

את דרך החשיבה והגישה שלי ביחס לתקופה הזאת.

It's a verse from a Leonard Cohen song, appropriately titled "Democracy,"

זה פסוק משיר של לאונרד כהן, עם הכותרת המתאימה “דמוקרטיה“,

and it goes like this.

וזה הולך ככה.

"It's coming to America first,

“היא מגיעה קודם לאמריקה,

the cradle of the best and of the worst.

ערש הטוב והגרוע ביותר.

It's here we got the range and the machinery for change.

כאן יש לנו את הטווח ואת המנגנונים לשינוי.

It's here we got the spiritual thirst.

כאן יש לנו את הצמא הרוחני.

It's here the family's broken

כאן המשפחה שבורה

and it's here the lonely say

וכאן אומרים הבודדים

that the heart has got to open in a fundamental way:

שהלב צריך להיפתח בצורה יסודית:

democracy is coming to the USA."

דמוקרטיה מגיעה לארה“ב”.

You know,

אתם יודעים,

we tend to think of the moment we're in in negative terms,

אנו נוטים לחשוב על הרגע בו אנו נמצאים במונחים שליליים,

as a dark and scary time, pretending the end of democracy.

כעל תקופה אפלה ומפחידה, הנראית כסופה של הדמוקרטיה.

But in our long journey as a nation in the world,

אבל במסע הארוך שלנו כאומה בעולם,

in our long quest to achieve the thing we’ve aspired to but never had --

במסע הארוך שלנו להשיג את הדבר אליו שאפנו תמיד, אך לא השגנו --

a truly inclusive, multiracial, multiethnic, multireligious democracy --

דמוקרטיה מכלילה, רב-גזעית, רב-אתנית, רב דתית --

each major advance towards that goal

לפני כל התקדמות משמעותית לעבר היעד הזה

has been preceded by a crucible of crises and conflict.

היתה תקופה של משברים וקונפליקטים עזים.

When brave Black Americans marched across the Edmund Pettus Bridge in Selma

כשאמריקאים שחורים אמיצים צעדו מעבר לגשר אדמונד פטוס בסלמה

to secure the right to vote,

כדי להבטיח את זכות ההצבעה,

there's no downplaying the pain and suffering,

אין להמעיט בכאב והסבל,

cracked skulls that they endured,

והגולגולות הסדוקות שהם סבלו.

but they led our nation to the fuller democracy on the other side.

אבל הם הובילו את האומה שלנו לדמוקרטיה מלאה יותר בצד השני.

I think we're living through a similar moment.

אני חושב שאנחנו עוברים כרגע תקופה דומה.

The last gasp of an old order, making its final stand against the future.

נשימתו האחרונה של הסדר הישן, הנוקט במאמציו האחרונים כנגד העתיד.

And if we do as the lyrics suggest,

ואם נפעל ברוח מילות השיר,

if we open our hearts in a fundamental way to each other,

אם באמת נפתח את ליבנו זה לזה,

on the other side of this crisis,

בעברו השני של המשבר הזה,

democracy, true democracy,

אני בטוח שדמוקרטיה, דמוקרטיה אמיתית,

I am confident is coming

מגיעה לארה“ב.

to the USA.

Those binders that I inherited that night in 2009,

הקלסרים האלה שירשתי באותו לילה ב -2009,

they never made it past that administration.

הם מעולם לא עברו לממשל הבא.

When the new administration came into office,

כשהממשל החדש נכנס לתפקידו,

there was no one for me to give them to

לא היה לי למי להעביר אותם,

who would honor them like so many had before.

שיכבד אותם כמו שכה רבים עשו בעבר.

So I'm giving them to you.

אז אני נותן אותם לכם.

To all of us.

לכולנו.

If our experiment in self-government is to continue,

אם הניסוי שלנו בממשל עצמי נועד להימשך,

we are the ones who are going to choose to protect it.

אנחנו אלה שצריכים לבחור להגן עליו.

We.

אנחנו.

The people.

העם.

We have this choice because that's what democracy protects.

יש לנו את הבחירה הזו כי הדמוקרטיה מגינה עליה.

Democracy is about having choices.

משמעות הדמוקרטיה היא שיש בחירה.

Authoritarianism is about not having them.

משמעות הסמכותנות היא שאין בחירה.

Make the wrong one and we can absolutely lose that freedom.

אם תעשו בחירות שגויות, אנחנו עלולים לאבד את החופש הזה.

But ultimately the final choice will be ours.

אבל בסופו של דבר הבחירה הסופית תהיה שלנו.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)